ויען-יהוה את-איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר | 1 |
וַיַּֽעַן־יְהֹוָה אֶת־אִיּוֹב (מנהסערה) [מִן ׀ הַסְּעָרָה] וַיֹּאמַֽר׃ |
מי זה מחשיך עצה במלין-- בלי-דעת | 2 |
מִי זֶה ׀ מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּֽלִי־דָֽעַת׃ |
אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני | 3 |
אֱזׇר־נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ |
איפה היית ביסדי-ארץ הגד אם-ידעת בינה | 4 |
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיׇסְדִי־אָרֶץ הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ בִינָֽה׃ |
מי-שם ממדיה כי תדע או מי-נטה עליה קו | 5 |
מִי־שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִֽי־נָטָה עָלֶיהָ קָּֽו׃ |
על-מה אדניה הטבעו או מי-ירה אבן פנתה | 6 |
עַל־מָה אֲדָנֶיהָ הׇטְבָּעוּ אוֹ מִי־יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָֽהּ׃ |
ברן-יחד כוכבי בקר ויריעו כל-בני אלהים | 7 |
בְּרׇן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל־בְּנֵי אֱלֹהִֽים׃ |
ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא | 8 |
וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵֽא׃ |
בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו | 9 |
בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתֽוֹ׃ |
ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים | 10 |
וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָֽיִם׃ |
ואמר--עד-פה תבוא ולא תסיף ופא-ישית בגאון גליך | 11 |
וָאֹמַר עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא־יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּֽיךָ׃ |
המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו | 12 |
הֲֽמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר (ידעתה שחר) [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמֽוֹ׃ |
לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה | 13 |
לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁ עִ ים מִמֶּֽנָּה׃ |
תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש | 14 |
תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִֽתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבֽוּשׁ׃ |
וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר | 15 |
וְיִמָּנַע מֵרְשָׁ עִ ים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵֽר׃ |
הבאת עד-נבכי-ים ובחקר תהום התהלכת | 16 |
הֲבָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּֽכְתָּ׃ |
הנגלו לך שערי-מות ושערי צלמות תראה | 17 |
הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי־מָוֶת וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶֽה׃ |
התבננת עד-רחבי-ארץ הגד אם-ידעת כלה | 18 |
הִתְבֹּנַנְתָּ עַד־רַחֲבֵי־אָרֶץ הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ כֻלָּֽהּ׃ |
אי-זה הדרך ישכן-אור וחשך אי-זה מקמו | 19 |
אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכׇּן־אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי־זֶה מְקֹמֽוֹ׃ |
כי תקחנו אל-גבולו וכי-תבין נתיבות ביתו | 20 |
כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל־גְּבוּלוֹ וְכִי־תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתֽוֹ׃ |
ידעת כי-אז תולד ומספר ימיך רבים | 21 |
יָדַעְתָּ כִּי־אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּֽים׃ |
הבאת אל-אצרות שלג ואוצרות ברד תראה | 22 |
הֲבָאתָ אֶל־אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶֽה׃ |
אשר-חשכתי לעת-צר ליום קרב ומלחמה | 23 |
אֲשֶׁר־חָשַׂכְתִּי לְעֶת־צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָֽה׃ |
אי-זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי-ארץ | 24 |
אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ |
מי-פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות | 25 |
מִֽי־פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלֽוֹת׃ |
להמטיר על-ארץ לא-איש-- מדבר לא-אדם בו | 26 |
לְהַמְטִיר עַל־אֶרֶץ לֹא־אִישׁ מִדְבָּר לֹא־אָדָם בּֽוֹ׃ |
להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא | 27 |
לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶֽשֶׁא׃ |
היש-למטר אב או מי-הוליד אגלי-טל | 28 |
הֲיֵשׁ־לַמָּטָר אָב אוֹ מִי־הוֹלִיד אֶגְלֵי־טָֽל׃ |
מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו | 29 |
מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדֽוֹ׃ |
כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו | 30 |
כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּֽדוּ׃ |
התקשר מעדנות כימה או-משכות כסיל תפתח | 31 |
הַֽתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אֽוֹ־מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּֽחַ׃ |
התציא מזרות בעתו ועיש על-בניה תנחם | 32 |
הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל־בָּנֶיהָ תַנְחֵֽם׃ |
הידעת חקות שמים אם-תשים משטרו בארץ | 33 |
הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם־תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָֽרֶץ׃ |
התרים לעב קולך ושפעת-מים תכסך | 34 |
הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְֽשִׁפְעַת־מַיִם תְּכַסֶּֽךָּ׃ |
התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו | 35 |
הַֽתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹֽאמְרוּ לְךָ הִנֵּֽנוּ׃ |
מי-שת בטחות חכמה או מי-נתן לשכוי בינה | 36 |
מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת חׇכְמָה אוֹ מִֽי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָֽה׃ |
מי-יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב | 37 |
מִֽי־יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחׇכְמָה וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּֽיב׃ |
בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו | 38 |
בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּֽקוּ׃ |
התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא | 39 |
הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּֽא׃ |
כי-ישחו במעונות ישבו בסכה למו-ארב | 40 |
כִּֽי־יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵֽשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָֽרֶב׃ |
מי יכין לערב צידו כי-ילדו אל-אל ישועו יתעו לבלי-אכל | 41 |
מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּֽי־יְלָדָו אֶל־אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי־אֹֽכֶל׃ |