ויען-יהוה את-איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר | 1 |
מי זה מחשיך עצה במלין-- בלי-דעת | 2 |
אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני | 3 |
איפה היית ביסדי-ארץ הגד אם-ידעת בינה | 4 |
מי-שם ממדיה כי תדע או מי-נטה עליה קו | 5 |
על-מה אדניה הטבעו או מי-ירה אבן פנתה | 6 |
ברן-יחד כוכבי בקר ויריעו כל-בני אלהים | 7 |
ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא | 8 |
בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו | 9 |
ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים | 10 |
ואמר--עד-פה תבוא ולא תסיף ופא-ישית בגאון גליך | 11 |
המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו | 12 |
לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה | 13 |
תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש | 14 |
וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר | 15 |
הבאת עד-נבכי-ים ובחקר תהום התהלכת | 16 |
הנגלו לך שערי-מות ושערי צלמות תראה | 17 |
התבננת עד-רחבי-ארץ הגד אם-ידעת כלה | 18 |
אי-זה הדרך ישכן-אור וחשך אי-זה מקמו | 19 |
כי תקחנו אל-גבולו וכי-תבין נתיבות ביתו | 20 |
ידעת כי-אז תולד ומספר ימיך רבים | 21 |
הבאת אל-אצרות שלג ואוצרות ברד תראה | 22 |
אשר-חשכתי לעת-צר ליום קרב ומלחמה | 23 |
אי-זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי-ארץ | 24 |
מי-פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות | 25 |
להמטיר על-ארץ לא-איש-- מדבר לא-אדם בו | 26 |
להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא | 27 |
היש-למטר אב או מי-הוליד אגלי-טל | 28 |
מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו | 29 |
כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו | 30 |
התקשר מעדנות כימה או-משכות כסיל תפתח | 31 |
התציא מזרות בעתו ועיש על-בניה תנחם | 32 |
הידעת חקות שמים אם-תשים משטרו בארץ | 33 |
התרים לעב קולך ושפעת-מים תכסך | 34 |
התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו | 35 |
מי-שת בטחות חכמה או מי-נתן לשכוי בינה | 36 |
מי-יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב | 37 |
בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו | 38 |
התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא | 39 |
כי-ישחו במעונות ישבו בסכה למו-ארב | 40 |
מי יכין לערב צידו כי-ילדו אל-אל ישועו יתעו לבלי-אכל | 41 |