< איוב 32 >
וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו | 1 |
Da hörten jene drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er in seinen Augen gerecht war.
ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים | 2 |
Es entbrannte aber der Zorn Elihus, des Sohnes Barachels, des Busiters, vom Geschlechte Ram; über Hiob entbrannte sein Zorn, weil er sich selbst für gerechter hielt als Gott;
ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב | 3 |
über seine drei Freunde aber entbrannte sein Zorn, weil sie keine Antwort fanden und Hiob doch verurteilten.
ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים | 4 |
Elihu aber hatte mit seiner Rede an Hiob gewartet; denn jene waren älter als er.
וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו | 5 |
Als aber Elihu sah, daß im Munde jener drei Männer keine Antwort mehr war, entbrannte sein Zorn.
ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם | 6 |
Und Elihu, der Sohn Barachels, der Busiter, hob an und sprach: Jung bin ich an Jahren, ihr aber seid grau; darum habe ich mich gefürchtet, euch meinen Befund zu verkünden.
אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה | 7 |
Ich dachte: Die Betagten sollen reden und die Bejahrten ihre Weisheit kundtun.
אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם | 8 |
Aber der Geist ist es im Menschen und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.
לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט | 9 |
Nicht alle Lehrer sind weise, und nicht alle Greise verstehen sich aufs Recht.
לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני | 10 |
Darum sage ich: Höret auf mich, so will ich mein Urteil verkünden, ja, auch ich.
הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין | 11 |
Siehe, ich habe eure Reden abgewartet, habe zugehört bis zu eurem Entscheid, bis ihr die rechten Worte gefunden hättet;
ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם | 12 |
und ich habe auf euch gewartet, bis ihr fertig waret; aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob widerlegt, der seine Rede beantwortet hätte.
פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש | 13 |
Saget nur ja nicht: «Wir haben die Weisheit gefunden: Gott wird ihn schlagen, nicht ein Mensch.»
ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו | 14 |
Er hat seine Worte nicht an mich gerichtet, so will ich ihm auch nicht antworten wie ihr.
חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים | 15 |
Sie sind geschlagen, sie geben keine Antwort mehr, die Worte sind ihnen ausgegangen!
והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד | 16 |
Ich habe gewartet; weil sie aber nichts sagen, weil sie dastehen und nicht mehr antworten,
אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני | 17 |
so will auch ich nun meinen Teil erwidern und mein Urteil abgeben, ja, auch ich;
כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני | 18 |
denn ich bin voll von Worten, und der Geist, der in mir ist, drängt mich dazu.
הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע | 19 |
Siehe, mein Leib ist wie ein Weinschlauch, der keine Öffnung hat; wie Schläuche voll Most will er bersten.
אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה | 20 |
Darum will ich reden, so wird es mir leichter, ich will meine Lippen auftun und antworten.
אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה | 21 |
Ich will aber keine Person ansehen und keinem Menschen schmeicheln;
כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני | 22 |
denn ich kann nicht schmeicheln, leicht möchte mein Schöpfer mich sonst wegraffen!