איוב 32

1 וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו

Da hörten die drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er sich für gerecht hielt.

2 ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים

Aber Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, des Geschlechts Rams, ward zornig über Hiob, daß er seine Seele gerechter hielt denn Gott.

3 ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב

Auch ward er zornig über seine drei Freunde, daß sie keine Antwort fanden und doch Hiob verdammten.

4 ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים

Denn Elihu hatte geharrt, bis daß sie mit Hiob geredet hatten, weil sie älter waren als er.

5 וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו

Darum, da er sah, daß keine Antwort war im Munde der drei Männer, ward er zornig.

6 ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם

Und so antwortete Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, und sprach: Ich bin jung, ihr aber seid alt; darum habe ich mich gescheut und gefürchtet, mein Wissen euch kundzutun.

7 אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה

Ich dachte: Laß das Alter reden, und die Menge der Jahre laß Weisheit beweisen.

8 אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם

Aber der Geist ist in den Leuten und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.

9 לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט

Die Großen sind nicht immer die Weisesten, und die Alten verstehen nicht das Recht.

10 לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני

Darum will ich auch reden; höre mir zu. Ich will mein Wissen auch kundtun.

11 הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין

Siehe, ich habe geharrt auf das, was ihr geredet habt; ich habe aufgemerkt auf eure Einsicht, bis ihr träfet die rechte Rede,

12 ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם

und ich habe achtgehabt auf euch. Aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob zurechtweise oder seiner Rede antworte.

13 פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש

Sagt nur nicht: “Wir haben Weisheit getroffen; Gott muß ihn schlagen, kein Mensch.”

14 ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו

Gegen mich hat er seine Worte nicht gerichtet, und mit euren Reden will ich ihm nicht antworten.

15 חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים

Ach! sie sind verzagt, können nicht mehr antworten; sie können nicht mehr reden.

16 והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד

Weil ich denn geharrt habe, und sie konnten nicht reden (denn sie stehen still und antworten nicht mehr),

17 אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני

will ich auch mein Teil antworten und will mein Wissen kundtun.

18 כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני

Denn ich bin der Reden so voll, daß mich der Odem in meinem Innern ängstet.

19 הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע

Siehe, mein Inneres ist wie der Most, der zugestopft ist, der die neuen Schläuche zerreißt.

20 אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה

Ich muß reden, daß ich mir Luft mache; ich muß meine Lippen auftun und antworten.

21 אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה

Ich will niemands Person ansehen und will keinem Menschen schmeicheln.

22 כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני

Denn ich weiß nicht zu schmeicheln; leicht würde mich sonst mein Schöpfer dahinraffen.