איוב 31
| ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על-בתולה | 1 |
A covenant, I solemnised for mine eyes, —How then could I gaze upon a virgin?
| ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים | 2 |
Or what would have been my portion of GOD from above? Or what inheritance of the Almighty from on high?
| הלא-איד לעול ונכר לפעלי און | 3 |
Is there not calamity, for the perverse? and misfortune, for the workers of iniquity?
| הלא-הוא יראה דרכי וכל-צעדי יספור | 4 |
Would, he, not see my ways? and of all my steps, take account?
| אם-הלכתי עם-שוא ותחש על-מרמה רגלי | 5 |
Verily I walked not in falsity, nor did my foot haste unto deceit: —
| ישקלני במאזני-צדק וידע אלוה תמתי | 6 |
Let him weigh me in balances of righteousness, —and let GOD take note of mine integrity!
| אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום | 7 |
If my goings have swerved from the way, —and, after mine eyes, hath gone my heart, and, to my hands, hath adhered any stain,
| אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו | 8 |
Let me sow but, another, eat. And let, what I have springing up, be uprooted!
| אם-נפתה לבי על-אשה ועל-פתח רעי ארבתי | 9 |
If my heart hath been enticed unto a woman, or, by the door of my neighbour, I have lien in wait,
| תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין | 10 |
Let my wife, grind to another, and, over her, let others bend!
| כי-הוא (היא) זמה והיא (והוא) עון פלילים | 11 |
Surely that had been a shameful thing! and that an iniquity for the judges!
| כי אש היא עד-אבדון תאכל ובכל-תבואתי תשרש | 12 |
Surely, a fire, had that been, which, unto destruction, would have consumed, and, of all mine increase, had it torn up the root.
| אם-אמאס--משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי | 13 |
If I refused the right of my servant, or my handmaid, when they contended with me,
| ומה אעשה כי-יקום אל וכי-יפקד מה אשיבנו | 14 |
What then could I have done when GOD rose up? And, when he visited, what could I have answered him?
| הלא-בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד | 15 |
Did not he who, in the womb, made me, make him? And is not he who formed us in the body one?
| אם-אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה | 16 |
If I withheld—from pleasure—the poor, or, the eyes of the widow, I dimmed;
| ואכל פתי לבדי ולא-אכל יתום ממנה | 17 |
Or, used to eat my morsel alone, so that the fatherless did not eat thereof;
| כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה | 18 |
Surely, from my youth, he grew up to me, as to a father, and, from my birth, I acted as guide to her:
| אם-אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון | 19 |
If I saw one perishing for lack of clothing, or that the needy had no covering;
| אם-לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם | 20 |
If his loins did not bless me, or if, with the fleece of my lambs, he did not warm himself;
| אם-הניפותי על-יתום ידי כי-אראה בשער עזרתי | 21 |
If I shook—against the fatherless—my hand, when I saw, in the gate, his need of my help,
| כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר | 22 |
Let, my shoulder, from the shoulder-blade, fall, and, my arm, from the upper bone, be broken;
| כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל | 23 |
For, a dread unto me, was calamity from GOD, and, from his majesty, I could not escape.
| אם-שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי | 24 |
If I made gold my stay, and, to precious metal, said, My confidence!
| אם-אשמח כי-רב חילי וכי-כביר מצאה ידי | 25 |
If I rejoiced because great was my substance, and, an abundance, my hand had discovered;
| אם-אראה אור כי יהל וירח יקר הלך | 26 |
If I looked at the sun, when it flashed forth light, or at the moon, majestically marching along;
| ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי | 27 |
And befooled secretly was my heart, so that my hand kissed my mouth,
| גם-הוא עון פלילי כי-כחשתי לאל ממעל | 28 |
That too, had been a judicial iniquity, For I should have been false to GOD, above.
| אם-אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי-מצאו רע | 29 |
If rejoiced in the misfortune of him that hated me, or exulted when calamity found him; —
| ולא-נתתי לחטא חכי-- לשאל באלה נפשו | 30 |
Neither did I suffer my palate to sin, by asking, with a curse, for his life:
| אם-לא אמרו מתי אהלי מי-יתן מבשרו לא נשבע | 31 |
If the men of my household have not said, Oh for some of his flesh—we cannot get filled,
| בחוץ לא-ילין גר דלתי לארח אפתח | 32 |
Outside, the sojourner lodged not for the night, My doors—to the wayfarer, I threw open.
| אם-כסיתי כאדם פשעי-- לטמון בחבי עוני | 33 |
If I covered, like Adam, my transgressions, by hiding in my bosom mine iniquity,
| כי אערוץ המון רבה-- ובוז-משפחות יחתני ואדם לא-אצא פתח | 34 |
Then let me be made to tremble at a great throng, yea let, the contempt of families, terrify me, so that, keeping silence, I shall not go out of the door!
| מי יתן-לי שמע לי-- הן-תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי | 35 |
Oh that I had one to hear me, Lo! my crossmark, May, the Almighty, answer me! And would that, a book, mine opponent had written!
| אם-לא על-שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי | 36 |
Oh! would I not, upon my shoulder, lift it, or bind it as a crown upon me;
| מספר צעדי אגידנו כמו-נגיד אקרבנו | 37 |
The number of my footsteps, I would declare to him, Like a noble, would I draw near to him.
| אם-עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון | 38 |
If, against me, my ground used to cry out, and, together, my ridges did weep;
| אם-כחה אכלתי בלי-כסף ונפש בעליה הפחתי | 39 |
If, the strength thereof, I used to eat, without payment, and, the soul of the holders thereof, I made groan;
| תחת חטה יצא חוח--ותחת-שערה באשה תמו דברי איוב | 40 |
Instead of wheat, let there come forth bramble, and, instead of barley, a bad-smelling weed! Ended are the words of Job.
