איוב 30
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
Men no er eg til spott for deim som yngre er av år enn eg; eg deira feder ikkje fann verdige plass hjå gjætarhunden.
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Magtlause er og deira hender, og deira saft og kraft er burte;
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
Dei magre er av naud og svolt, dei gneg i turre øydemarki som alt i går var reine audni,
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
og plukkar melde millom kjørri og hev til føda einerot.
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
Frå folket vert dei jaga burt, fær tjuvemann slengt etter seg.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
Dei gøymer seg i fæle gil, i holor uti jord og fjell;
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
og millom buskor skrålar dei og samlast under netlerunnar;
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
ei ætt av dårar og namnlause som ein helst piskar ut or landet.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
No er eg slengjestev for deim, eit ordtak hev for deim eg vorte.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
Dei styggjest ved meg, held seg burte og sparer ei å sputta på meg.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
Utan all blygd dei krenkjer meg, hiv av kvart band framfor mi åsyn.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
Eit utjo reiser seg til høgre, dei spenner mine føter burt, og legg ulukke-vegar mot meg.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
Og stigen min den bryt dei upp og hjelper til med mi ulukka, dei som er hjelpelause sjølv.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
Som gjenom vide murbrot kjem dei, velter seg fram med bråk og brak.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Imot meg vender rædslor seg, mi æra elter dei som stormen, mi velferd kvarv som lette sky.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
No jamrar seg mi sjæl i meg; usæle dagar held meg fast.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
Natti gneg mine knokar av meg, min verk, mi pina aldri søv.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
Ved allmagt vert min klædnad vanstelt, heng tett som skjortekragen kring meg.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
Han kasta meg i skarnet ned; og eg ser ut som mold og oska.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
Eg skrik til deg, du svarar ikkje, eg stend der, og du stirer på meg.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
Hard hev du vorte imot meg, du stri’r mot meg med veldug hand.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
Du let meg fara burt i stormen, du let meg tynast i hans brus.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
Eg veit du fører meg til dauden, der alt som liver samlast lyt.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
Kven kavar ikkje når han søkk? Kven ropar ikkje ut i fåren?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Gret eg’kje sjølv med den fortrykte, og syrgde yver fatigmann?
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
Eg vona godt, men det kom vondt, eg venta ljos, men myrker kom.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
Det kokar allstødt i mitt indre, ulukkedagen møter meg.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
Svart gjeng eg kring, men ikkje solbrend, eg ris i flokken, skrik um hjelp.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
Bror åt sjakalar hev eg vorte, til strussar eg ein frende er.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
Mi hud er svart og flaknar av; det brenn i mine bein av hite.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
Min cither hev eg bytt i sorg, og fløyta mi med gråtar-mål.
