איוב 30
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
Men nu ler de av mig, de som er yngre av år enn jeg, hvis fedre jeg aktet så ringe at jeg ikke vilde sette dem blandt mine fehunder.
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Hvad hjelp kunde jeg også ha av dem, de som har mistet all manndomskraft?
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
De er uttæret av nød og sult; de gnager på den tørre mo, som allerede igår var ørk og øde;
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
de plukker melde innunder buskene, og gyvelbuskens røtter er deres brød.
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
Fra menneskenes samfund jages de ut; folk roper efter dem som efter tyver.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
I fryktelige kløfter må de bo, i huler i jord og berg.
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
Mellem buskene skriker de, i neslekratt samler de sig,
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
barn av dårer og æreløse folk, pisket ut av landet.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
Og nu er jeg blitt til en spottesang og et ordsprog for dem.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
De avskyr mig, holder sig langt borte fra mig, og mitt ansikt sparer de ikke for spytt;
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
for de har løst sine tøiler og ydmyket mig, og bislet har de kastet av for mine øine.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
Ved min høire side reiser deres yngel sig; mine føtter støter de bort og legger sine ulykkesveier mot mig.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
De bryter op min sti, de gjør hvad de kan for å ødelegge mig, de som selv ingen hjelper har.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
Som gjennem en vid revne kommer de; gjennem nedstyrtende murer velter de sig frem.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Redsler har vendt sig mot mig, som stormen forfølger de min ære, og som en sky er min velferd faret bort.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
Og nu utøser min sjel sig i mig; trengsels dager holder mig fast.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
Natten gjennemborer mine ben, så de faller av, og min verk og pine hviler ikke.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
Ved Guds store kraft er det blitt slik med mig at min klædning ikke er til å kjenne igjen; den henger tett omkring mig som kraven på min underkjortel.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
Han har kastet mig ut i skarnet, så jeg er blitt lik støv og aske.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
Jeg skriker til dig, men du svarer mig ikke; jeg står der, og du bare ser på mig.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
Du er blitt grusom mot mig, med din sterke hånd forfølger du mig.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
Du løfter mig op i stormen, du lar mig fare avsted, og du lar mig forgå i dens brak;
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
for jeg vet at du fører mig til døden, til den bolig hvor alt levende samles.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
Dog, rekker ikke mennesket ut sin hånd når alt synker i grus? Skriker han ikke om hjelp når han er kommet i ulykke?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Gråt jeg ikke selv over den som hadde hårde dager? Sørget ikke min sjel over den fattige?
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
For jeg ventet godt, men det kom ondt; jeg håpet på lys, men det kom mørke.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
Mine innvoller koker og er ikke stille; trengsels dager er kommet over mig.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
Sort går jeg omkring, men ikke av solens hete; midt iblandt folk reiser jeg mig og roper om hjelp.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
Jeg er blitt en bror av sjakaler og en stallbror av strutser.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
Min hud er sort og faller av mig, og mine ben er brent av hete.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
Og min citar er blitt til sorg, og min fløite til gråt og klage.
