איוב 30
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
Und jetzt verlachen mich solche, die jünger sind als ich, deren Väter ich meinen Herdenhunden nicht hätte beigesellen mögen.
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Was sollte mir auch ihrer Hände Kraft, da es für sie doch keine volle Reife giebt?
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
Durch Mangel und durch Hunger ausgedörrt, benagen sie dürres Land, die unfruchtbare Wüste und Öde,
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
sie, die Melde pflücken am Gesträuch und deren Speise Ginsterwurzeln sind.
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
Aus der Gesellschaft werden sie fortgetrieben; man schreit über sie wie über einen Dieb.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
In schauerlichen Schluchten müssen sie wohnen, in Erdlöchern und Felsenhöhlen.
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
Zwischen den Sträuchern brüllen sie, unter den Nesseln thun sie sich zusammen;
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
eine ruchlose und ehrlose Brut wurden sie hinausgepeitscht aus dem Lande.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
Und jetzt bin ich ihr Spottlied geworden und diene ihnen zum Gerede.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
Sie verabscheuen mich, rücken fern von mir hinweg und scheuen sich nicht, mir ins Gesicht zu speien.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
Denn meine Sehne hat er gelöst und mich gebeugt, so lassen auch sie den Zügel vor mir schießen.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
Zur Rechten erhebt sich die Brut; meine Füße stoßen sie hinweg und schütten wider mich ihre Verderbensstraßen auf.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
Meinen Pfad haben sie aufgerissen, zu meinem Sturze helfen sie, die Helferlosen.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
Wie durch breite Bresche kommen sie, unter Trümmern wälzen sie sich heran.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Schrecknisse haben sich gegen mich gewendet; dem Sturmwinde gleich jagen sie meinen Adel dahin, und wie eine Wolke ist mein Glück entschwunden.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
Und jetzt zerfließt in mir meine Seele, Tage des Elends halten mich fest.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
Die Nacht bohrt in meine Gebeine und löst sich von mir ab, und meine Nager schlafen nicht.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
Durch Allgewalt ist mein Gewand entstellt; wie die Halsöffnung meines Leibrocks umschließt es mich.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
Er hat mich in den Kot geworfen, und dem Staub und der Asche ward ich gleich.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
Ich schreie zu dir, doch du antwortest mir nicht; ich stehe da, du aber starrst mich an.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
Du wandelst dich in einen Grausamen für mich, mit deiner starken Hand befeindest du mich.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
Du hebst mich auf den Sturmwind, lässest mich dahinfahren und lässest mich vergehn in Sturmesbrausen.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
Ja, ich weiß zum Tode willst du mich führen und zum Versammlungshaus für alles Lebende.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
Doch - streckt wohl einer nicht im Sturze seine Hand nach Rettung aus, oder giebts bei seinem Untergang nicht darob Hilfsgeschrei?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Oder habe ich nicht um den geweint, der harte Tage hatte, und hat mein Herz des Armen nicht gejammert?
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
Ja, auf Glück hoffte ich, aber Unheil kam; ich harrte auf Licht und es kam Dunkel.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
Mein Inneres siedet ohne Unterlaß, Tage des Elends überfielen mich.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
Geschwärzt gehe ich einher - doch nicht vom Sonnenbrand; ich stehe auf und schreie vor den Leuten.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
Der Schakale Bruder bin ich geworden und ein Genosse den Straußen.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
Meine Haut ist schwarz geworden und löst sich von mir ab, und meine Gebeine sind von Glut verbrannt.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
Und so ward meine Zither zum Klagelaut und meine Schalmei zu lautem Weinen.
