איוב 30

1 ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

Et maintenant!… je suis la risée de plus jeunes que moi, De ceux dont je dédaignais de mettre les pères Parmi les chiens de mon troupeau.

2 גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

Mais à quoi me servirait la force de leurs mains? Ils sont incapables d’atteindre la vieillesse.

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

Desséchés par la misère et la faim, Ils fuient dans les lieux arides, Depuis longtemps abandonnés et déserts;

4 הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

Ils arrachent près des arbrisseaux les herbes sauvages, Et ils n’ont pour pain que la racine des genêts.

5 מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

On les chasse du milieu des hommes, On crie après eux comme après des voleurs.

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

Ils habitent dans d’affreuses vallées, Dans les cavernes de la terre et dans les rochers;

7 בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

Ils hurlent parmi les buissons, Ils se rassemblent sous les ronces.

8 בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

Êtres vils et méprisés, On les repousse du pays.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

Et maintenant, je suis l’objet de leurs chansons, Je suis en butte à leurs propos.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

Ils ont horreur de moi, ils se détournent, Ils me crachent au visage.

11 כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

Ils n’ont plus de retenue et ils m’humilient, Ils rejettent tout frein devant moi.

12 על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

Ces misérables se lèvent à ma droite et me poussent les pieds, Ils se fraient contre moi des sentiers pour ma ruine;

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

Ils détruisent mon propre sentier et travaillent à ma perte, Eux à qui personne ne viendrait en aide;

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

Ils arrivent comme par une large brèche, Ils se précipitent sous les craquements.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

Les terreurs m’assiègent; Ma gloire est emportée comme par le vent, Mon bonheur a passé comme un nuage.

16 ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

Et maintenant, mon âme s’épanche en mon sein, Les jours de la souffrance m’ont saisi.

17 לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

La nuit me perce et m’arrache les os, La douleur qui me ronge ne se donne aucun repos,

18 ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

Par la violence du mal mon vêtement perd sa forme, Il se colle à mon corps comme ma tunique.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

Dieu m’a jeté dans la boue, Et je ressemble à la poussière et à la cendre.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

Je crie vers toi, et tu ne me réponds pas; Je me tiens debout, et tu me lances ton regard.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

Tu deviens cruel contre moi, Tu me combats avec la force de ta main.

22 תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

Tu me soulèves, tu me fais voler au-dessus du vent, Et tu m’anéantis au bruit de la tempête.

23 כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

Car, je le sais, tu me mènes à la mort, Au rendez-vous de tous les vivants.

24 אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

Mais celui qui va périr n’étend-il pas les mains? Celui qui est dans le malheur n’implore-t-il pas du secours?

25 אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

N’avais-je pas des larmes pour l’infortuné? Mon cœur n’avait-il pas pitié de l’indigent?

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

J’attendais le bonheur, et le malheur est arrivé; J’espérais la lumière, et les ténèbres sont venues.

27 מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

Mes entrailles bouillonnent sans relâche, Les jours de la calamité m’ont surpris.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

Je marche noirci, mais non par le soleil; Je me lève en pleine assemblée, et je crie.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

Je suis devenu le frère des chacals, Le compagnon des autruches.

30 עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

Ma peau noircit et tombe, Mes os brûlent et se dessèchent.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים

Ma harpe n’est plus qu’un instrument de deuil, Et mon chalumeau ne peut rendre que des sons plaintifs.