איוב 30

1 ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

Et maintenant, je suis la risée d’hommes plus jeunes que moi, dont je n’aurais pas daigné mettre les pères parmi les chiens de mon troupeau.

2 גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

Qu’aurais-je fait de la force de leurs bras? Ils sont privés de toute vigueur.

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

Desséchés par la misère et la faim, ils broutent le désert, un sol depuis longtemps aride et désolé.

4 הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

Ils cueillent sur les buissons des bourgeons amers, ils n’ont pour pain que la racine des genêts.

5 מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

On les écarte de la société des hommes, on crie après eux comme après le voleur.

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

Ils habitent dans d’affreuses vallées, dans les cavernes de la terre et les rochers.

7 בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

On entend leurs cris sauvages parmi les broussailles, ils se couchent ensemble sous les ronces:

8 בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

gens insensés, race sans nom, bannis avec mépris de la terre habitée!

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

Et maintenant je suis l’objet de leurs chansons, je suis en butte à leurs propos.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

Ils ont horreur de moi, ils me fuient, ils ne détournent pas leur crachat de mon visage.

11 כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

Ils se donnent libre carrière pour m’outrager, ils rejettent tout frein devant moi.

12 על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

Des misérables se lèvent à ma droite, ils cherchent à ébranler mes pieds, ils frayent jusqu’à moi leurs routes meurtrières.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

Ils ont bouleversé mes sentiers, ils travaillent à ma ruine, eux à qui personne ne porterait secours.

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

Ils fondent sur moi, comme par une large brèche, ils se précipitent parmi les décombres.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

Les terreurs m’assiègent, ma prospérité est emportée comme un souffle, mon bonheur a passé comme un nuage.

16 ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

Et maintenant, mon âme s’épanche en moi, les jours d’affliction m’ont saisi.

17 לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

La nuit perce mes os, les consume, le mal qui me ronge ne dort pas.

18 ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

Par sa violence, mon vêtement a perdu sa forme, il me serre comme une tunique.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

Dieu m’a jeté dans la fange, je suis comme la poussière et la cendre.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

Je crie vers toi, et tu ne me réponds pas; je me tiens debout, et tu me regardes avec indifférence.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

Tu deviens cruel à mon égard, tu m’attaques avec toute la force de ton bras.

22 תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

Tu m’enlèves, tu me fais voler au gré du vent, et tu m’anéantis dans le fracas de la tempête.

23 כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

Car, je le sais, tu me mènes à la mort, au rendez-vous de tous les vivants.

24 אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

Cependant celui qui va périr n’étendra-t-il pas les mains et, dans sa détresse, ne poussera-t-il pas un cri?

25 אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

N’avais-je pas des larmes pour l’infortuné? Mon cœur ne s’est-il pas attendri sur l’indigent?

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

J’attendais le bonheur, et le malheur est arrivé; j’espérais la lumière, et les ténèbres sont venues.

27 מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

Mes entrailles bouillonnent sans relâche, les jours d’affliction ont fondu sur moi.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

Je marche dans le deuil, sans soleil; si je me lève dans l’assemblée, c’est pour pousser des cris.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

Je suis devenu le frère des chacals, le compagnon des filles de l’autruche.

30 עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

Ma peau livide tombe en lambeaux, mes os sont brûlés par un feu intérieur.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים

Ma cithare ne rend plus que des accords lugubres, mon chalumeau que des sons plaintifs.