איוב 30

1 ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

And now, laughed at me, Have the younger in days than I, Whose fathers I have loathed to set With the dogs of my flock.

2 גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

Also — the power of their hands, why [is it] to me? On them hath old age perished.

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

With want and with famine gloomy, Those fleeing to a dry place, Formerly a desolation and waste,

4 הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

Those cropping mallows near a shrub, And broom-roots [is] their food.

5 מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

From the midst they are cast out, (They shout against them as a thief),

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

In a frightful place of valleys to dwell, Holes of earth and clefts.

7 בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

Among shrubs they do groan, Under nettles they are gathered together.

8 בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

Sons of folly — even sons without name, They have been smitten from the land.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

And now, their song I have been, And I am to them for a byword.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

They have abominated me, They have kept far from me, And from before me have not spared to spit.

11 כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

Because His cord He loosed and afflicteth me, And the bridle from before me, They have cast away.

12 על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

On the right hand doth a brood arise, My feet they have cast away, And they raise up against me, Their paths of calamity.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

They have broken down my path, By my calamity they profit, 'He hath no helper.'

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

As a wide breach they come, Under the desolation have rolled themselves.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

He hath turned against me terrors, It pursueth as the wind mine abundance, And as a thick cloud, Hath my safety passed away.

16 ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

And now, in me my soul poureth itself out, Seize me do days of affliction.

17 לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

At night my bone hath been pierced in me, And mine eyelids do not lie down.

18 ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

By the abundance of power, Is my clothing changed, As the mouth of my coat it doth gird me.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

Casting me into mire, And I am become like dust and ashes.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

I cry unto Thee, And Thou dost not answer me, I have stood, and Thou dost consider me.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

Thou art turned to be fierce to me, With the strength of Thy hand, Thou oppressest me.

22 תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

Thou dost lift me up, On the wind Thou dost cause me to ride, And Thou meltest — Thou levellest me.

23 כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

For I have known To death Thou dost bring me back, And [to] the house appointed for all living.

24 אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

Surely not against the heap Doth He send forth the hand, Though in its ruin they have safety.

25 אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

Did not I weep for him whose day is hard? Grieved hath my soul for the needy.

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

When good I expected, then cometh evil, And I wait for light, and darkness cometh.

27 מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

My bowels have boiled, and have not ceased, Gone before me have days of affliction.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

Mourning I have gone without the sun, I have risen, in an assembly I cry.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

A brother I have been to dragons, And a companion to daughters of the ostrich.

30 עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

My skin hath been black upon me, And my bone hath burned from heat,

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים

And my harp doth become mourning, And my organ the sound of weeping.