< איוב 30 >
ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
“But now those who are younger than I have me in derision, whose fathers I considered unworthy to put with my sheep dogs.
גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Of what use is the strength of their hands to me, men in whom ripe age has perished?
בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
They are gaunt from lack and famine. They gnaw the dry ground, in the gloom of waste and desolation.
הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
They pluck salt herbs by the bushes. The roots of the broom tree are their food.
מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
They are driven out from among men. They cry after them as after a thief,
בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
so that they live in frightful valleys, and in holes of the earth and of the rocks.
בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
They bray among the bushes. They are gathered together under the nettles.
בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
They are children of fools, yes, children of wicked men. They were flogged out of the land.
ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
“Now I have become their song. Yes, I am a byword to them.
תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
They abhor me, they stand aloof from me, and don’t hesitate to spit in my face.
כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
For he has untied his cord, and afflicted me; and they have thrown off restraint before me.
על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
On my right hand rise the rabble. They thrust aside my feet. They cast their ways of destruction up against me.
נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
They mar my path. They promote my destruction without anyone’s help.
כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
As through a wide breach they come. They roll themselves in amid the ruin.
ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Terrors have turned on me. They chase my honor as the wind. My welfare has passed away as a cloud.
ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
“Now my soul is poured out within me. Days of affliction have taken hold of me.
לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
In the night season my bones are pierced in me, and the pains that gnaw me take no rest.
ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
My garment is disfigured by great force. It binds me about as the collar of my tunic.
הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
He has cast me into the mire. I have become like dust and ashes.
אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
I cry to you, and you do not answer me. I stand up, and you gaze at me.
תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
You have turned to be cruel to me. With the might of your hand you persecute me.
תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
You lift me up to the wind, and drive me with it. You dissolve me in the storm.
כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
For I know that you will bring me to death, to the house appointed for all living.
אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
“However doesn’t one stretch out a hand in his fall? Or in his calamity therefore cry for help?
אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Didn’t I weep for him who was in trouble? Wasn’t my soul grieved for the needy?
כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
When I looked for good, then evil came. When I waited for light, darkness came.
מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
My heart is troubled, and doesn’t rest. Days of affliction have come on me.
קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
I go mourning without the sun. I stand up in the assembly, and cry for help.
אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
I am a brother to jackals, and a companion to ostriches.
עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
My skin grows black and peels from me. My bones are burned with heat.
ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
Therefore my harp has turned to mourning, and my pipe into the voice of those who weep.