איוב 30

1 ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

But now they that are younger than I hold me in derision, Whose fathers I would have disdained to set with the dogs of my flock.

2 גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

Of what use to me would be even the strength of their hands, To whom old age is lost?

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

By want and hunger they are famished; They gnaw the dry desert, The darkness of desolate wastes.

4 הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

They gather purslain among the bushes, And the root of the broom is their bread.

5 מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

They are driven from the society of men; There is a cry after them as after a thief.

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

They dwell in gloomy valleys, In caves of the earth and in rocks.

7 בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

They bray among the bushes; Under the brambles are they stretched out.

8 בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

An impious and low-born race, They are beaten out of the land.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

And now I am become their song; Yea, I am their by-word!

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

They abhor me, they stand aloof from me; They forbear not to spit before my face.

11 כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

Yea, they let loose the reins, and humble me; They cast off the bridle before me.

12 על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

On my right hand riseth up the brood; They thrust away my feet; They cast up against me their destructive ways.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

They break up my path; They hasten my fall, —They who have no helper!

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

They come upon me as through a wide breach; Through the ruins they rush in upon me.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

Terrors are turned against me; They pursue my prosperity like the wind, And my welfare passeth away like a cloud.

16 ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

And now my soul poureth itself out upon me; Days of affliction have taken hold of me.

17 לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

By night my bones are pierced; they are torn from me, And my gnawers take no rest.

18 ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

Through the violence of my disease is my garment changed; It bindeth me about like the collar of my tunic.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

He hath cast me into the mire, And I am become like dust and ashes.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

I call upon Thee, but thou dost not hear me; I stand up before thee, but thou regardest me not.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

Thou art become cruel to me; With thy strong hand dost thou lie in wait for me.

22 תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

Thou liftest me up, and causest me to ride upon the wind; Thou meltest me away in the storm.

23 כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

I know that thou wilt bring me to death, To the place of assembly for all the living.

24 אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

When He stretcheth out his hand, prayer availeth nothing; When He bringeth destruction, vain is the cry for help.

25 אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

Did not I weep for him that was in trouble? Was not my soul grieved for the poor?

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

But when I looked for good, then evil came; When I looked for light, then came darkness.

27 מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

My bowels boil, and have no rest; Days of anguish have come upon me.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

I am black, but not by the sun; I stand up, and utter my cries in the congregation.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

I am become a brother to jackals, And a companion to ostriches.

30 עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

My skin is black, and falleth from me, And my bones burn with heat.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים

My harp also is turned to mourning, And my pipe to notes of grief.