< איוב 30 >
ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
But now they who are younger than I in years laugh at me, whose fathers I scorned to put as equals with the dogs of my flocks.
גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Yea, what possible use can the strength of their hands be unto me, over whom old age hath passed fruitlessly?
בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
Who suffer for want and famine in solitude; who flee into the wilderness [where all is] darkness, ruin, and desolation;
הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
Who crop off mallows by the bushes, and have broom-bush roots as their bread;
מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
Who are driven forth from among [men], who are shouted after as though they were thieves,
בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
To dwell in the caverns of the valleys, in holes of the earth, and on naked cliffs.
בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
Among the bushes they shriek; under briers they are huddled together,
בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
The children of the worthless, yea, the children of the nameless, who were outcasts from the land.
ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
But now I am become their song, and I am become a byword unto them.
תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
They loathe me, they keep themselves far from me, and from my face they withhold not their spittle.
כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
Because he hath loosened the cord of my bow, and afflicted me, they have also cast off the bridle before me.
על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
Against my right hand rise up this swarm of worthless youths: they push away my feet, and they level against me their calamity-bringing paths.
נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
They destroy my footpath, they help forward my downfall, without any one to aid them.
כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
As [through] a broad breach they come: amidst a loud noise they rolled themselves along.
ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Terrors have turned their face against me; they chase like the wind my glory: and like a cloud is my happiness passed away.
ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
And now my soul is poured out over me; the days of affliction have seized on me;
לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
All night it holloweth out my bones out of my body; and my pursuers take no rest.
ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
Through the Almlghty's power is my garment made unknown: like the opening of my coat hath he enclosed me.
הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
He hath cast me into the mire, and I am become like dust and ashes.
אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
I cry aloud unto thee, but thou answerest me not: I stand up, and thou fixest thy regard against me.
תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
Thou art changed into a cruel master toward me: with the strength of thy hand thou assailest me.
תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
Thou liftest me up to the wind; thou causest me to pass away, and dissolvest in me all wise counsel.
כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
For I know that thou wilt bring me back to death, and to the house of assembly for all the living.
אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
But doth not a man stretch out his hand among ruins? or doth one not cry out therefrom [for help] when he meeteth his downfall?
אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Did I not weep for him that was hard pressed by misfortune? was not my soul grieved for the needy?
כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
That I hoped for good, but there came evil; and I waited for light, and there came darkness!
מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
My bowels heave, and rest not: the days of affliction have overcome me.
קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
I walk about mournfully without sunlight: when I rise up, in the assembly, I cry with pain.
אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
I am a brother to [howling] monsters, and a companion to ostriches.
עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
My skin hangeth down black from me, and my bones are burnt from heat.
ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
And thus is changed to mourning my harp, and my pipe to the sound of weeping.