איוב 30

1 ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to set with the dogs of my flock.

2 גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

Yea, whereto [should] the strength of their hands [profit] me, [men] in whom vigour hath perished?

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

Withered up through want and hunger, they flee into waste places long since desolate and desert:

4 הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

They gather the salt-wort among the bushes, and the roots of the broom for their food.

5 מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

They are driven forth from among [men] — they cry after them as after a thief —

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

To dwell in gloomy gorges, in caves of the earth and the rocks:

7 בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

They bray among the bushes; under the brambles they are gathered together:

8 בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

Sons of fools, and sons of nameless sires, they are driven out of the land.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

And now I am their song, yea, I am their byword.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

They abhor me, they stand aloof from me, yea, they spare not to spit in my face.

11 כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

For he hath loosed my cord and afflicted me; so they cast off the bridle before me.

12 על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

At [my] right hand rise the young brood; they push away my feet, and raise up against me their pernicious ways;

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

They mar my path, they set forward my calamity, without any to help them;

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

They come in as through a wide breach: amid the confusion they roll themselves onward.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

Terrors are turned against me; they pursue mine honour as the wind; and my welfare is passed away like a cloud.

16 ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

And now my soul is poured out in me; days of affliction have taken hold upon me.

17 לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

The night pierceth through my bones [and detacheth them] from me, and my gnawing pains take no rest:

18 ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

By their great force they have become my raiment; they bind me about as the collar of my coat.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

He hath cast me into the mire, and I have become like dust and ashes.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

I cry unto thee, and thou answerest me not; I stand up, and thou lookest at me.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

Thou art changed to a cruel one to me; with the strength of thy hand thou pursuest me.

22 תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

Thou liftest me up to the wind; thou causest me to be borne away, and dissolvest my substance.

23 כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

For I know that thou wilt bring me to death, and into the house of assemblage for all living.

24 אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

Indeed, no prayer [availeth] when he stretcheth out [his] hand: though they cry when he destroyeth.

25 אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

Did not I weep for him whose days were hard? was not my soul grieved for the needy?

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

For I expected good, and there came evil; and I waited for light, but there came darkness.

27 מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

My bowels well up, and rest not; days of affliction have confronted me.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

I go about blackened, but not by the sun; I stand up, I cry in the congregation.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

I am become a brother to jackals, and a companion of ostriches.

30 עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

My skin is become black [and falleth] off me, and my bones are parched with heat.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים

My harp also is [turned] to mourning, and my pipe into the voice of weepers.