איוב 30
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני | 1 |
Men nu le de ad mig, som ere yngre af Aar end jeg, de, hvis Fædre jeg vilde have forsmaaet at sætte hos mine Faarehunde.
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח | 2 |
Ja, hvortil skulde deres Hænders Kraft have gavnet mig? hos dem er Styrken svundet bort.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה | 3 |
De ere udtærede af Mangel og Hunger, de afgnave den golde Ørk, i Ødelæggelsens og Fordærvelsens Nat;
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם | 4 |
de oprykke Katost ved Buskene, og Gyveltræets Rod er deres Føde;
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב | 5 |
de uddrives fra Samfundet, man skriger efter dem som efter en Tyv;
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים | 6 |
de bo i Kløfter i Dalene, i Huler i Jorden og Klipper;
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו | 7 |
imellem Buske skryde de, de samles under Nælder.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ | 8 |
Børn af Daarer, ja af Mænd uden Navn; de ere udstødte af Landet.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה | 9 |
Men nu er jeg bleven en Spottesang for dem og maa tjene dem til Snak.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק | 10 |
De have Vederstyggelighed til mig, de holde sig langt fra mig og spare ikke at spytte mig i Ansigtet.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו | 11 |
Thi de have løst Tøjlen af sig og plaget mig, og de have kastet Bidselet af for mit Ansigt.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם | 12 |
Til højre for mig staar en Yngel frem, de støde mine Fødder bort, og de bane deres Fordærvelses Veje imod mig;
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו | 13 |
de bryde min Sti op, de hjælpe til min Ulykke, de have ingen Hjælper;
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו | 14 |
de komme som igennem et vidt Gab, de vælte sig frem under Bulder.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי | 15 |
Rædsler ere vendte imod mig, som et Stormvejr forfølge de min Herlighed, og min Frelse er gaaet forbi som en Sky.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני | 16 |
Men nu er min Sjæl hensmeltet i mig, Elendigheds Dage komme over mig.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון | 17 |
Natten gennemborer mine Ben, saa at de falde af mig, og mine nagende Smerter hvile ikke.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני | 18 |
Ved den overvættes Magt er min Klædning helt forandret, den omslutter mig som Kraven paa min Underkjortel.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר | 19 |
Han har kastet mig i Dyndet, og jeg er lignet ved Støv og Aske.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי | 20 |
Jeg skriger til dig, men du svarer mig ikke; jeg staar der, og du bliver ved at se paa mig.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני | 21 |
Du har forvendt dig til at være grum imod mig; du modstaar mig med din Haands Styrke.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) | 22 |
Du løfter mig op i Stormvejret, du lader mig fare hen, og du lader mig forgaa i dets Brag.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי | 23 |
Thi jeg ved, du fører mig til Døden igen og til alle levendes Forsamlings Hus.
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע | 24 |
Mon en ikke udrækker Haanden i sit Fald? eller mon en ikke skriger i sin Ulykke?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון | 25 |
Eller græd jeg ikke for den, som havde haarde Dage? ynkedes min Sjæl ikke over den fattige?
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל | 26 |
Thi der jeg forventede godt, da kom det onde, og der jeg haabede til Lys, da kom Mørkhed.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני | 27 |
Mine Indvolde syde og ere ikke stille; Elendigheds Dage ere komne over mig.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע | 28 |
Jeg gaar sort, uden Sol, jeg staar op, jeg skriger i Forsamlingen.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה | 29 |
Jeg er bleven Dragers Broder og Strudses Stalbroder.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב | 30 |
Min Hud er bleven sort og falder af mig, og Benene i mig brænde af Hede.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים | 31 |
Og min Harpe er bleven til Sorrig, og min Fløjte til de grædendes Lyd.
