איוב 3

1 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Depois d'isto abriu Job a sua bocca, e amaldiçoou o seu dia.

2 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

E Job respondeu, e disse:

3 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Pereça o dia em que nasci, e a noite em que se disse: Foi concebido um homem!

4 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Converta-se aquelle dia em trevas; e Deus de cima não tenha cuidado d'elle, nem resplandeça sobre elle a luz.

5 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Contaminem-n'o as trevas e a sombra de morte; habitem sobre elle nuvens: a escuridão do dia o espante!

6 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

A escuridão tome aquella noite, e não se goze entre os dias do anno, e não entre no numero dos mezes!

7 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ah que solitaria seja aquella noite, e suave musica não entre n'ella!

8 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Amaldiçoem-n'a aquelles que amaldiçoam o dia, que estão promptos para levantar o seu pranto.

9 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Escureçam-se as estrellas do seu crepusculo; que espere a luz, e não venha: e não veja as pestanas dos olhos da alva!

10 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque não fechou as portas do ventre; nem escondeu dos meus olhos a canceira?

11 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque não morri eu desde a madre? e em saindo do ventre, não expirei?

12 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque me receberam os joelhos? e porque os peitos, para que mamasse?

13 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque já agora jazera e repousara; dormiria, e então haveria repouso para mim.

14 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Com os reis e conselheiros da terra, que se edificavam casas nos logares assolados,

15 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ou com os principes que tinham oiro, que enchiam as suas casas de prata,

16 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ou como aborto occulto, não existiria: como as creanças que não viram a luz.

17 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ali os maus cessam de perturbar: e ali repousam os cançados.

18 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ali os presos juntamente repousam, e não ouvem a voz do exactor:

19 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ali está o pequeno e o grande, e o servo fica livre de seu senhor.

20 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque se dá luz ao miseravel, e vida aos amargosos d'animo?

21 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Que esperam a morte, e não se acha: e cavam em busca d'ella mais do que de thesouros occultos:

22 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Que d'alegria saltam, e exultam, achando a sepultura:

23 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Ao homem, cujo caminho é occulto, e a quem Deus o encobriu?

24 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque antes do meu pão vem o meu suspiro: e os meus gemidos se derramam como agua.

25 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Porque o temor que temo me veiu: e o que receiava me aconteceu.

26 וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד

Nunca estive descançado, nem soceguei, nem repousei, mas veiu sobre mim a perturbação.