איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Giobbe riprese il suo discorso e disse:
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
“Oh foss’io come ne’ mesi d’una volta, come ne’ giorni in cui Dio mi proteggeva,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
quando la sua lampada mi risplendeva sul capo, e alla sua luce io camminavo nelle tenebre!
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
Oh fossi com’ero a’ giorni della mia maturità, quando Iddio vegliava amico sulla mia tenda,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
quando l’Onnipotente stava ancora meco, e avevo i miei figliuoli d’intorno;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
quando mi lavavo i piedi nel latte e dalla roccia mi fluivano ruscelli d’olio!
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
Allorché uscivo per andare alla porta della città e mi facevo preparare il seggio sulla piazza,
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
i giovani, al vedermi, si ritiravano, i vecchi s’alzavano e rimanevano in piedi;
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
i maggiorenti cessavan di parlare e si mettevan la mano sulla bocca;
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
la voce dei capi diventava muta, la lingua s’attaccava al loro palato.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
L’orecchio che mi udiva, mi diceva beato; l’occhio che mi vedeva mi rendea testimonianza,
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
perché salvavo il misero che gridava aiuto, e l’orfano che non aveva chi lo soccorresse.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
Scendea su me la benedizione di chi stava per perire, e facevo esultare il cuor della vedova.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
La giustizia era il mio vestimento ed io il suo; la probità era come il mio mantello e il mio turbante.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Ero l’occhio del cieco, il piede dello zoppo;
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
ero il padre de’ poveri, e studiavo a fondo la causa dello sconosciuto.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
Spezzavo la ganascia all’iniquo, e gli facevo lasciar la preda che avea fra i denti.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
E dicevo: “Morrò nel mio nido, e moltiplicherò i miei giorni come la rena;
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
le mie radici si stenderanno verso l’acque, la rugiada passerà la notte sui miei rami;
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
la mia gloria sempre si rinnoverà, e l’arco rinverdirà nella mia mano”.
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Gli astanti m’ascoltavano pieni d’aspettazione, si tacevan per udire il mio parere.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
Quand’avevo parlato, non replicavano; la mia parola scendeva su loro come una rugiada.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
E m’aspettavan come s’aspetta la pioggia; aprivan larga la bocca come a un acquazzone di primavera.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Io sorridevo loro quand’erano sfiduciati; e non potevano oscurar la luce del mio volto.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Quando andavo da loro, mi sedevo come capo, ed ero come un re fra le sue schiere, come un consolatore in mezzo agli afflitti.
