איוב 29

1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר

Und Hiob hob abermals an seine Sprüche und sprach:

2 מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני

O daß ich wäre wie in den vorigen Monden, in den Tagen, da mich Gott behütete;

3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך

da seine Leuchte über meinem Haupt schien und ich bei seinem Licht in der Finsternis ging;

4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי

wie war ich in der Reife meines Lebens, da Gottes Geheimnis über meiner Hütte war;

5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי

da der Allmächtige noch mit mir war und meine Kinder um mich her;

6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן

da ich meine Tritte wusch in Butter und die Felsen mir Ölbäche gossen;

7 בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי

da ich ausging zum Tor in der Stadt und mir ließ meinen Stuhl auf der Gasse bereiten;

8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו

da mich die Jungen sahen und sich versteckten, und die Alten vor mir aufstanden;

9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם

da die Obersten aufhörten zu reden und legten ihre Hand auf ihren Mund;

10 קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה

da die Stimme der Fürsten sich verkroch und ihre Zunge am Gaumen klebte!

11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני

Denn wessen Ohr mich hörte, der pries mich selig; und wessen Auge mich sah, der rühmte mich.

12 כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו

Denn ich errettete den Armen, der da schrie, und den Waisen, der keinen Helfer hatte.

13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן

Der Segen des, der verderben sollte, kam über mich; und ich erfreute das Herz der Witwe.

14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי

Gerechtigkeit war mein Kleid, das ich anzog wie einen Rock; und mein Recht war mein fürstlicher Hut.

15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני

Ich war des Blinden Auge und des Lahmen Fuß.

16 אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו

Ich war ein Vater der Armen; und die Sache des, den ich nicht kannte, die erforschte ich.

17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף

Ich zerbrach die Backenzähne des Ungerechten und riß den Raub aus seinen Zähnen.

18 ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים

Ich gedachte: “Ich will in meinem Nest ersterben und meiner Tage viel machen wie Sand.”

19 שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי

Meine Wurzel war aufgetan dem Wasser, und der Tau blieb über meinen Zweigen.

20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף

Meine Herrlichkeit erneute sich immer an mir, und mein Bogen ward immer stärker in meiner Hand.

21 לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי

Sie hörten mir zu und schwiegen und warteten auf meinen Rat.

22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי

Nach meinen Worten redete niemand mehr, und meine Rede troff auf sie.

23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש

Sie warteten auf mich wie auf den Regen und sperrten ihren Mund auf als nach dem Spätregen.

24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון

Wenn ich mit ihnen lachte, wurden sie nicht zu kühn darauf; und das Licht meines Angesichts machte mich nicht geringer.

25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם

Wenn ich zu ihrem Geschäft wollte kommen, so mußte ich obenan sitzen und wohnte wie ein König unter Kriegsknechten, da ich tröstete, die Leid trugen.