איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Darauf fuhr Hiob also fort, seine Rede vorzutragen:
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
O daß ich wäre wie in früheren Monden, wie in den Tagen da mich Gott beschützte;
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
als seine Leuchte über meinem Haupte schien, und ich bei seinem Licht durch Dunkel wandelte,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
so, wie ich war in meines Sommers Tagen, als Gottes Freundschaft über meinem Zelte waltete,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
als der Allmächtige noch mit mir war, rings um mich meine Knaben;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
als ich meine Schritte in Dickmilch badete, und der Fels neben mir Bäche Öls ergoß;
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
als ich zum Thore ging hinauf zur Stadt, auf dem freien Platze meinen Sitz aufschlug.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
Wenn mich die Knaben sahen, verbargen sie sich, und die Greise erhoben sich und blieben stehn;
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
Häuptlinge hielten inne mit Reden und legten die Hand auf ihren Mund.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
Der Edlen Stimme verbarg sich, und ihre Zunge klebte an ihrem Gaumen.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
Denn wo ein Ohr nur hörte, da pries es mich selig, und wo ein Auge sah, da gab es mir Zeugnis.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Denn ich rettete den Elenden, der um Hilfe schrie, und die Waise und den, der keinen Helfer hatte.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
Der Segen des Verlorenen kam über mich, und das Herz der Witwe macht ich jubeln.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
Gerechtigkeit zog ich an, und sie zog mich an, wie Talar und Turban zog ich an meine Rechtschaffenheit.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Auge ward ich dem Blinden und Fuß war ich dem Lahmen.
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
Ein Vater war ich den Armen und die Rechtssache des mir Unbekannten untersuchte ich;
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
ich zerschmetterte dem Frevler die Kinnladen und warf ihm die Beute aus den Zähnen.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
So dachte ich denn: “Bei meinem Neste werde ich verscheiden und wie der Phönix meine Tage mehren.
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
Meine Wurzel steht über dem Wasser offen, und der Tau übernachtet in meinen Zweigen.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
Meine Würde ist stets neu bei mir, und mein Bogen verjüngt sich in meiner Hand.”
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Mir hörten sie zu und warteten und lauschten schweigend meinem Rate.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
Wenn ich geredet, sprachen sie nicht mehr, und meine Rede troff auf sie herab.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
So warteten sie auf mich wie auf Regen und wie nach Spätregen sperrten sie den Mund auf.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Ich lächelte ihnen zu, wenn sie verzagten, und das heitre Antlitz trübten sie mir nie.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Gern wählte ich den Weg zu ihnen, saß da als Haupt und thronte wie ein König in der Heerschar, wie einer, der Trauernde tröstet.
