איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Darauf fuhr Job im Vortrag seiner Rede fort:
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
"Ach, daß ich wäre wie in früheren Monden, wie in den Tagen, da mich Gott beschützte,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
als seine Leuchte über meinem Haupte schwebte und ich bei ihrem Scheine mich ins Dunkel wagte!
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
So, wie ich war, in meiner höchsten Blüte Tagen, da Gott mein Zelt beschirmte,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
als der Allmächtige noch mit mir war, als meine Dienerschaft mich noch umgab,
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
als meine Gäste sich in Dickmilch badeten, als Bäche Öls bei mir den Boten zur Verfügung standen!
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
Wenn ich zur Stadt hinauf zum Tore ging und auf dem Markte meinen Sitz einnahm,
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
alsdann verkrochen sich die Knaben, sahn sie mich, und Greise standen auf und blieben stehen.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
Die Ratsherrn hielten ein mit Reden und legten auf den Mund die Hand.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
Der Edlen Stimme, sie verbarg sich; das Wort blieb ihnen in der Kehle stecken.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
Wer von mir hörte, pries mich selig; wer mich erblickte, lobte mich.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Ich half dem Armen, der um Hilfe schrie, dem Waisenkinde, dem hilflosen.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
Und armer Menschen Segen kam auf mich; das Herz der Witwe ließ ich jubeln.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
Gerechtigkeit war mein Gewand, das gut mir stand, und meine Rechtlichkeit war Mantel mir und Diadem.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Ich war des Blinden Augenlicht und Fuß dem Lahmen.
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
Den Armen wollte ich ein Vater sein; selbst Fremder Sache führte ich.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
Des Bösewichts Gebiß zermalmte ich und riß den Raub ihm aus den Zähnen.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
So dachte ich, in meinem Neste stürbe ich; ich lebte soviel Jahre wie der Phönix.
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
Zum Wasser reichte meine Wurzel tief hinab; in meinen Zweigen nächtigte der Tau,
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
und neu stets würde meine Herrlichkeit an mir; in meiner Hand verjüngte sich der Bogen.
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Mir hörten sie nur zu und warteten und lauschten schweigend meinem Rat.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
Wenn ich geredet, sprachen sie nicht mehr; nur meine Rede troff auf sie herab.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
Sie warteten auf mich wie auf den Regen; sie lechzten nach mir wie auf Lenzesregen.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Und lächelte ich ihnen zu, so konnten sie's nicht glauben, und sie verschmähten nicht mein heitres Antlitz.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Ich wählte ihren Weg, den sie einschlagen sollten, wie bei der Kriegerschar der König. Ich saß gemächlich obenan wie einer, der den Trauernden Trost spendet." -
