איוב 29

1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר

Et Job continuant à parler en discours relevés, dit:

2 מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני

O! qui me rendra les mois de jadis, et les jours, où Dieu me gardait,

3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך

où, sa lampe brillant au-dessus de ma tête, à sa clarté je perçais les ténèbres;

4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי

où j'étais au temps de mon automne; quand Dieu avec sa cour veillait sur ma tente;

5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי

quand le Tout-puissant était encore avec moi, qu'autour de moi j'avais mes enfants;

6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן

quand mes pieds baignaient dans le lait, et que le rocher me versait des ruisseaux d'huile;

7 בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי

quand je me rendais à la Porte dans la ville, et que je mettais mon siège dans la Place?

8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו

A mon aspect les jeunes se tiraient en arrière, et les vieux se levaient, et demeuraient debout;

9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם

les princes s'arrêtaient en parlant, et mettaient leur main sur leur bouche;

10 קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה

la voix des nobles restait muette, et leur langue, collée à leur palais.

11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני

Car, sur ma renommée, on me disait heureux, et à ma vue, on me donnait des éloges.

12 כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו

C'est que je sauvais le pauvre gémissant, et l'orphelin qui était sans aide;

13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן

l'homme qui périssait, avait à me bénir, et je mettais la joie dans le cœur de la veuve;

14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי

je prenais la justice pour mon vêtement, et elle me prenait pour son vêtement; mon équité m'était comme un manteau et un turban;

15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני

je servais d'œil à l'aveugle, et de pieds au boiteux;

16 אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו

j'étais un père pour le pauvre, et je connaissais de la cause de l'inconnu,

17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף

et je brisais la mâchoire du méchant, et d'entre ses dents lui arrachais sa proie.

18 ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים

Aussi je me disais: Je mourrai avec mon aire, et comme le Phénix, je prolongerai mes jours;

19 שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי

ma racine sera exposée aux eaux, et la rosée passera la nuit sur mes branches;

20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף

ma gloire me restera toujours jeune, et mon arc en ma main prendra force nouvelle.

21 לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי

Ils m'écoutaient avec attente, et à mon avis ils se taisaient;

22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי

après moi ils ne prenaient plus la parole, et sur eux mon discours s'épanchait.

23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש

Ils m'attendaient, comme on attend la rosée, et leur bouche s'ouvrait, comme pour recevoir une pluie du printemps.

24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון

Je leur souriais, quand ils perdaient courage; et ils ne pouvaient m'ôter la sérénité de mon front.

25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם

Si je prenais mon chemin vers eux, j'y avais la place d'un chef, et j'étais assis comme un roi, au milieu de la foule, comme un consolateur, parmi les affligés.