< איוב 29 >

ויסף איוב שאת משלו ויאמר 1
And Job again took up his measure, and said,
מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני 2
Oh that it were with me as in the months of old, as in the days, when, GOD, used to watch over me;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך 3
When his lamp shone over my head, by whose light, I could go through darkness;
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי 4
As I was, in the days of my prime, when, the intimacy of GOD, was over my tent;
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי 5
While yet the Almighty was with me, round about me, were my young men;
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן 6
When my steps were bathed in milk, and, the rock, poured out beside me, rivulets of oil:
בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי 7
When I went out to the gate unto the city, in the open place, made ready my seat,
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו 8
Young men saw me, and hid themselves, and, the aged, arose—they stood;
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם 9
Rulers, restrained speech, and, a hand, laid they on their mouth;
קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה 10
The voice of nobles, was hushed, and their tongue to their palate, did cleave;
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני 11
When, the ear, heard, then it pronounced me happy, When, the eye, saw, then it bare me witness;
כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו 12
Because I used to deliver the oppressed who was crying out for aid, the fatherless also, and him that had no helper;
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן 13
The blessing of him that was ready to perish, upon me was wont to descend, and, the heart of the widow, caused I to sing for joy;
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי 14
Righteousness, I put on, and it clothed me, Like a robe and turban, was my, justice;
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני 15
Eyes, became I to the, blind, and, feet to the lame, was, I!
אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו 16
A father, was, I, to the needy, and, as for the cause which I knew not, I used to search it out;
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף 17
And I shivered the fangs of the perverse, —and, out of his teeth, I tare the prey.
ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים 18
Then said I, Like a stem, shall I grow old, yea, as the sand, shall I multiply days:
שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי 19
My root, is laid open to the waters, and, the dew, shall lodge for the night in my boughs;
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף 20
Mine honour, shall be young again with me, and, my bow, in my hand, be renewed.
לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי 21
To me, men hearkened, and waited, and kept silence for my counsel;
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי 22
After I had spoken, they spake not again, and, upon them, used my speech to drop;
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש 23
And they waited, as for rain, for me, and, their mouths, they opened wide for the spring-rain;
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון 24
I laughed at them—they lost confidence, and, the light of my countenance, they suffered not to fail;
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם 25
I chose out their way, and sat chief, —and abode, as king, in an army, as one who, to mourners, giveth comfort.

< איוב 29 >