< איוב 29 >
ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Moreover Job continued his parable, and said,
מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
Oh that I were as [in] months past, as [in] the days [when] God preserved me;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
When his candle shined upon my head, [and when] by his light I walked [through] darkness;
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
As I was in the days of my youth, when the secret of God [was] upon my tabernacle;
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
When the Almighty [was] yet with me, [when] my children [were] about me;
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
When I washed my steps with butter, and the rock poured me out rivers of oil;
בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
When I went out to the gate through the city, [when] I prepared my seat in the street!
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
The young men saw me, and hid themselves: and the aged arose, [and] stood up.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
The princes refrained talking, and laid [their] hand on their mouth.
קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
The nobles held their peace, and their tongue cleaved to the roof of their mouth.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
When the ear heard [me], then it blessed me; and when the eye saw [me], it gave witness to me:
כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Because I delivered the poor that cried, and the fatherless, and [him that had] none to help him.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
The blessing of him that was ready to perish came upon me: and I caused the widow’s heart to sing for joy.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
I put on righteousness, and it clothed me: my judgment [was] as a robe and a diadem.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
I was eyes to the blind, and feet [was] I to the lame.
אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
I [was] a father to the poor: and the cause [which] I knew not I searched out.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
And I brake the jaws of the wicked, and plucked the spoil out of his teeth.
ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
Then I said, I shall die in my nest, and I shall multiply [my] days as the sand.
שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
My root [was] spread out by the waters, and the dew lay all night upon my branch.
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
My glory [was] fresh in me, and my bow was renewed in my hand.
לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Unto me [men] gave ear, and waited, and kept silence at my counsel.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
After my words they spake not again; and my speech dropped upon them.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
And they waited for me as for the rain; and they opened their mouth wide [as] for the latter rain.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
[If] I laughed on them, they believed [it] not; and the light of my countenance they cast not down.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
I chose out their way, and sat chief, and dwelt as a king in the army, as one [that] comforteth the mourners.