איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Og Job vedblev at fremsætte sit Tankesprog:
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
Ak, havde jeg det som tilforn, som dengang Gud tog sig af mig,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
da hans Lampe lyste over mit Hoved, og jeg ved hans Lys vandt frem i Mørke,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
som i mine modne Aar, da Guds Fortrolighed var over mit Telt,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
da den Almægtige end var hos mig og mine Drenge var om mig,
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
da mine Fødder vaded i Fløde, og Olie strømmede, hvor jeg stod,
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
da jeg gik ud til Byens Port og rejste mit Sæde paa Torvet.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
Naar Ungdommen saa mig, gemte den sig, Oldinge rejste sig op og stod,
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
Høvdinger standsed i Talen og lagde Haand paa Mund,
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
Stormænds Røst forstummed, deres Tunge klæbed til Ganen;
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
Øret hørte og priste mig lykkelig, Øjet saa og tilkendte mig Ære.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Thi jeg redded den arme, der skreg om Hjælp, den faderløse, der savned en Hjælper;
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
den, det gik skævt, velsignede mig, jeg frydede Enkens Hjerte;
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
jeg klædte mig i Retfærd, og den i mig, i Ret som Kappe og Hovedbind.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Jeg var den blindes Øje, jeg var den lammes Fod;
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
jeg var de fattiges Fader, udreded den mig ukendtes Sag;
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
den lovløses Tænder brød jeg, rev Byttet ud af hans Gab.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
Saa tænkte jeg da: »Jeg skal dø i min Rede, leve saa længe som Føniksfuglen;
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
min Rod kan Vand komme til, Duggen har Nattely i mine Grene;
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
min Ære er altid ny, min Bue er altid ung i min Haand!«
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Mig hørte de paa og bied, var tavse, mens jeg gav Raad;
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
ingen tog Ordet, naar jeg havde talt, mine Ord faldt kvægende paa dem;
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
de bied paa mig som paa Regn, spærred Munden op efter Vaarregn.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Mistrøstige smilte jeg til, mit Aasyns Lys fik de ej til at svinde.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Vejen valgte jeg for dem og sad som Høvding, troned som Konge blandt Hærmænd, som den, der gav sørgende Trøst.
