< איוב 29 >
ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Ještě dále Job vedl řeč svou, a řekl:
מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
Ó bych byl jako za časů předešlých, za dnů, v nichž mne Bůh zachovával,
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
Dokudž svítil svící svou nad hlavou mou, při jehož světle chodíval jsem v temnostech,
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
Tak jako jsem byl za dnů mladosti své, dokudž přívětivost Boží byla v stanu mém,
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
Dokudž ještě Všemohoucí byl se mnou, a všudy vůkol mne dítky mé,
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
Když šlepěje mé máslem oplývaly, a skála vylévala mi prameny oleje,
בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
Když jsem vycházel k bráně skrze město, a na ulici strojíval sobě stolici svou.
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
Jakž mne spatřovali mládenci, skrývali se, starci pak povstávali a stáli.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
Knížata choulili se v řečech, anobrž ruku kladli na ústa svá.
קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
Hlas vývod se tratil, a jazyk jejich lnul k dásním jejich.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
Nebo ucho slyše, blahoslavilo mne, a oko vida, posvědčovalo mi,
כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Že vysvobozuji chudého volajícího, a sirotka, i toho, kterýž nemá spomocníka.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
Požehnání hynoucího přicházelo na mne, a srdce vdovy k plésání jsem vzbuzoval.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
V spravedlnost jsem se obláčel, a ona ozdobovala mne; jako plášť a koruna byl soud můj.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Místo očí býval jsem slepému, a místo noh kulhavému.
אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
Byl jsem otcem nuzných, a na při, jíž jsem nebyl povědom, vyptával jsem se.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
A tak vylamoval jsem třenovní zuby nešlechetníka, a z zubů jeho vyrážel jsem loupež.
ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
A protož jsem říkal: V hnízdě svém umru, a jako písek rozmnožím dny.
שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
Kořen můj rozloží se při vodách, a rosa nocovati bude na ratolestech mých.
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
Sláva má mladnouti bude při mně, a lučiště mé v ruce mé obnovovati se.
לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
Poslouchajíce, čekali na mne, a přestávali na radě mé.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
Po slovu mém nic neměnili, tak na ně dštila řeč má.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
Nebo očekávali mne jako deště, a ústa svá otvírali jako k přívalu žádostivému.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Žertoval-li jsem s nimi, nevěřili; pročež u vážnosti mne míti neoblevovali.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Přišel-li jsem kdy k nim, sedal jsem na předním místě, a tak bydlil jsem jako král v vojště, když smutných potěšuje.