כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו | 1 |
ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה | 2 |
קץ שם לחשך ולכל-תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות | 3 |
פרץ נחל מעם-גר--הנשכחים מני-רגל דלו מאנוש נעו | 4 |
ארץ--ממנה יצא-לחם ותחתיה נהפך כמו-אש | 5 |
מקום-ספיר אבניה ועפרת זהב לו | 6 |
נתיב לא-ידעו עיט ולא שזפתו עין איה | 7 |
לא-הדריכוהו בני-שחץ לא-עדה עליו שחל | 8 |
בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים | 9 |
בצורות יארים בקע וכל-יקר ראתה עינו | 10 |
מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור | 11 |
והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה | 12 |
לא-ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים | 13 |
תהום אמר לא בי-היא וים אמר אין עמדי | 14 |
לא-יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה | 15 |
לא-תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר | 16 |
לא-יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי-פז | 17 |
ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים | 18 |
לא-יערכנה פטדת-כוש בכתם טהור לא תסלה | 19 |
והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה | 20 |
ונעלמה מעיני כל-חי ומעוף השמים נסתרה | 21 |
אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה | 22 |
אלהים הבין דרכה והוא ידע את-מקומה | 23 |
כי-הוא לקצות-הארץ יביט תחת כל-השמים יראה | 24 |
לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה | 25 |
בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות | 26 |
אז ראה ויספרה הכינה וגם-חקרה | 27 |
ויאמר לאדם--הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה | 28 |