< איוב 24 >
מדוע--משדי לא-נצפנו עתים וידעו לא-חזו ימיו | 1 |
Hvorfor lar den Allmektige aldri sine straffetider komme? Og hvorfor får de som kjenner ham, ikke se hans dager?
גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו | 2 |
Folk flytter grenseskjell; de raner fe og fører det på beite.
חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה | 3 |
Farløses asen driver de bort; enkens okse tar de i pant.
יטו אבינים מדרך יחד חבאו עניי-ארץ | 4 |
Fattigfolk trenger de ut av veien; alle de saktmodige i landet må skjule sig.
הן פראים במדבר-- יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים | 5 |
Ja, som villesler i ørkenen går de ut til sin gjerning og leter efter føde; ødemarken gir dem brød til barna.
בשדה בלילו יקצירו (יקצורו) וכרם רשע ילקשו | 6 |
På marken høster de den ugudeliges fôr, og i hans vingård holder de efterhøst.
ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה | 7 |
Nakne overnatter de uten klær og uten dekke i kulden.
מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו-צור | 8 |
Av skyllregnet på fjellet blir de våte, og fordi de ikke har noget annet ly, trykker de sig inn til berget.
יגזלו משד יתום ועל-עני יחבלו | 9 |
Den farløse rives bort fra mors bryst, og armingens klær blir tatt som pant.
ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר | 10 |
Nakne går de, uten klær, og sultne bærer de kornbånd.
בין-שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו | 11 |
Mellem de ugudeliges murer perser de olje; de treder vinpersene og tørster.
מעיר מתים ינאקו-- ונפש-חללים תשוע ואלוה לא-ישים תפלה | 12 |
Fra byen lyder døendes stønn, og de hårdt sårede skriker om hjelp; men Gud enser ikke slik urett.
המה היו--במרדי-אור לא-הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו | 13 |
Andre er fiender av lyset; de kjenner ikke dets veier og holder sig ikke på dets stier.
לאור יקום רוצח--יקטל-עני ואביון ובלילה יהי כגנב | 14 |
Før dag står morderen op, slår ihjel den som er arm og fattig, og om natten er han som tyven.
ועין נאף שמרה נשף לאמר-- לא-תשורני עין וסתר פנים ישים | 15 |
Horkarlens øie speider efter skumringen; han sier: Intet øie ser mig, og han dekker sitt ansikt til.
חתר בחשך בתים יומם חתמו-למו לא-ידעו אור | 16 |
I mørket bryter de inn i husene, om dagen lukker de sig inne; lyset vil de ikke vite av.
כי יחדו בקר למו צלמות כי-יכיר בלהות צלמות | 17 |
For nattens mørke er morgen for dem alle; de er velkjente med nattemørkets redsler.
קל-הוא על-פני-מים-- תקלל חלקתם בארץ לא-יפנה דרך כרמים | 18 |
Hastig rives de med av strømmen; forbannet blir deres arvedel i landet; de ferdes ikke mere på veien til vingårdene.
ציה גם-חם יגזלו מימי-שלג שאול חטאו (Sheol ) | 19 |
Tørke og hete sluker snevann, dødsriket dem som synder. (Sheol )
ישכחהו רחם מתקו רמה-- עוד לא-יזכר ותשבר כעץ עולה | 20 |
Hans mors liv glemmer ham, makken fortærer ham med lyst, ingen minnes ham mere, og ondskapen blir som et splintret tre.
רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב | 21 |
Slik går det med den som har plyndret den ufruktbare, som ikke fødte, og aldri har gjort godt mot enker.
ומשך אבירים בכחו יקום ולא-יאמין בחיין | 22 |
Men Gud opholder voldsmennene lenge med sin kraft; de reiser sig igjen, skjønt de mistvilte om livet.
יתן-לו לבטח וישען ועיניהו על-דרכיהם | 23 |
Han lar dem leve i trygghet og støtter dem; hans øine våker over deres veier.
רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו | 24 |
De stiger høit; en liten stund, så er de ikke mere; de segner og dør som alle andre, og som aks-toppen skjæres de av.
ואם-לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי | 25 |
Og er det nu ikke så, hvem gjør mig da til løgner og mitt ord til intet?