איוב 24
| מדוע--משדי לא-נצפנו עתים וידעו לא-חזו ימיו | 1 |
"Warum sind vom Allmächtigen die Zeiten nimmer eingehalten? Denn seine Tage haben seine Gläubigen niemals erlebt.
| גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו | 2 |
Man rückt die Grenzen, raubt die Herden und treibt sie offen auf die Weide.
| חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה | 3 |
Der Waisen Esel treibt man fort und nimmt der Witwe Rind zum Pfande.
| יטו אבינים מדרך יחד חבאו עניי-ארץ | 4 |
Die Armen stößt man von dem Wege; die Elenden im Lande müssen sich zumal verstecken.
| הן פראים במדבר-- יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים | 5 |
Gleich wilden Eseln müssen sie durch jener Schuld die Zehrung in der Steppe suchen und Brot daselbst für ihre Kinder holen.
| בשדה בלילו יקצירו (יקצורו) וכרם רשע ילקשו | 6 |
Auf dem Felde eines Bösewichtes müssen sie als Schnitter schaffen, im Weinberg eines Frevlers Lese halten.
| ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה | 7 |
Bei Nacht liegen sie nackt, der Kleidung bar, und bar der Hülle in der Kälte.
| מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו-צור | 8 |
Vom Regenguß auf Bergen triefen sie und schmiegen obdachlos sich an den Fels.
| יגזלו משד יתום ועל-עני יחבלו | 9 |
Man raubt die Waise von der Mutter Brust und pfändet des Bedrückten Kinder.
| ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר | 10 |
Die gehen nackt einher, der Kleider bar, und schleppen hungernd Garben.
| בין-שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו | 11 |
Sie keltern zwischen Gruben Öl und müssen dürsten, wenn sie Keltern treten.
| מעיר מתים ינאקו-- ונפש-חללים תשוע ואלוה לא-ישים תפלה | 12 |
Sie stöhnen unter Sklavenangst; um Hilfe schreien diese Opfer; doch Gott zeigt keine Gunst.
| המה היו--במרדי-אור לא-הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו | 13 |
Und jene sind's doch, die das Licht verachten und seine Pfade nimmer kennen noch seine Wege je betreten.
| לאור יקום רוצח--יקטל-עני ואביון ובלילה יהי כגנב | 14 |
Beim Morgengrauen steht der Mörder auf; er tötet Friedliche und Arme, und in der Nacht schleicht hin der Dieb.
| ועין נאף שמרה נשף לאמר-- לא-תשורני עין וסתר פנים ישים | 15 |
Des Ehebrechers Auge lauert auf die Dämmerung; kein Auge, denkt er, wird mich sehen, und legt sich eine Hülle vors Gesicht.
| חתר בחשך בתים יומם חתמו-למו לא-ידעו אור | 16 |
Er dringt im Finstern in die Häuser ein. - Bei Tage fürchten sie sich sehr und wollen von dem Licht nichts wissen;
| כי יחדו בקר למו צלמות כי-יכיר בלהות צלמות | 17 |
denn ihnen allen ist ein Graus der Morgen, der Augenblick ein Höllenschrecken, wo man sie kennen kann.
| קל-הוא על-פני-מים-- תקלל חלקתם בארץ לא-יפנה דרך כרמים | 18 |
Er schwebet leichthin über den Gewässern. 'Verflucht wird ihr Besitz auf Erden.' Er gibt nicht auf den Weg der Sünder acht.
| ציה גם-חם יגזלו מימי-שלג שאול חטאו (Sheol h7585) | 19 |
Die Dürre und die Hitze nehmen Schneegewässer fort, die Unterwelt die, so gesündigt haben. (Sheol h7585)
| ישכחהו רחם מתקו רמה-- עוד לא-יזכר ותשבר כעץ עולה | 20 |
Mitleid vergißt ihn. Gewürm labt sich an ihm, und man gedenkt nicht seiner mehr. Zerschmettert wie ein Baum so wird der Frevler.
| רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב | 21 |
Er gibt der Unfruchtbaren, Kinderlosen Hab und Gut; den Witwen aber tut er nimmer Gutes.
| ומשך אבירים בכחו יקום ולא-יאמין בחיין | 22 |
Lang leben läßt er Mächtige durch seine Macht. Da gibt es einen, deran den Lebenden nicht glaubt,
| יתן-לו לבטח וישען ועיניהו על-דרכיהם | 23 |
und doch gibt er ihm Sicherheit, auf die er sich verlassen kann. Doch seine Augen wachen über solcher Wege.
| רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו | 24 |
Hoch stehn sie da. Nur eine kleine Zeit, sie sind nicht mehr. Sie sinken hin, wie alle anderen sterbend. Gleichwie die besten Ähren, also sind sie voll.
| ואם-לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי | 25 |
Wenn's nicht so ist, wer straft mich Lügen und macht mein Wort zunichte?"
