איוב 24

1 מדוע--משדי לא-נצפנו עתים וידעו לא-חזו ימיו

Wherefore, since from the Almighty times are not hid, have, his knowing ones, no vision of his days?

2 גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו

Boundaries, men move back, flocks, they seize and consume;

3 חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה

The ass of the fatherless, they drive off, they take in pledge the ox of the widow;

4 יטו אבינים מדרך יחד חבאו עניי-ארץ

They turn aside the needy out of the way, at once, are the humbled of the land made to hide themselves.

5 הן פראים במדבר-- יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים

Lo! [as] wild asses in the wilderness, they go forth with their work, eager seekers for prey, the waste plain, yieldeth them food for their young;

6 בשדה בלילו יקצירו (יקצורו) וכרם רשע ילקשו

In the field—a man’s fodder, they cut down, and, the vineyard of the lawless, they strip of its late berries;

7 ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה

Ill-clad, they are left to lodge without clothing, and have no covering in the cold;

8 מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו-צור

With the sweeping rain of the mountains, are they wet, and, through having no shelter, they embrace a rock.

9 יגזלו משד יתום ועל-עני יחבלו

Men tear, from the breast, the fatherless, and, over the poor, they take a pledge;

10 ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר

Naked, they go about without clothing, and, famished, they carry the sheaves;

11 בין-שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו

Between their walls, are they exposed to the sun, Wine-presses, they tread, and yet are thirsty;

12 מעיר מתים ינאקו-- ונפש-חללים תשוע ואלוה לא-ישים תפלה

Out of the city—out of the houses, they make outcry. and, the soul of the wounded, calleth for help, and, GOD, doth not regard it as foolish.

13 המה היו--במרדי-אור לא-הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו

They, have become rebels against the light, —they are not acquainted with the ways thereof, neither abide they in the paths thereof.

14 לאור יקום רוצח--יקטל-עני ואביון ובלילה יהי כגנב

With the light, riseth the murderer, He slayeth the poor and needy, And, in the night, he becometh like a thief.

15 ועין נאף שמרה נשף לאמר-- לא-תשורני עין וסתר פנים ישים

And, the eye of the adulterer, watcheth for the evening twilight, saying, Not an eye will see me! A covering for the face, he putteth on;

16 חתר בחשך בתים יומם חתמו-למו לא-ידעו אור

He breaketh, in the dark, into houses, —By day, they lock themselves in, They know not the light;

17 כי יחדו בקר למו צלמות כי-יכיר בלהות צלמות

For, in the case of all such, morning to them is the death-shade, For, to be recognised, is a death-shade terror.

18 קל-הוא על-פני-מים-- תקלל חלקתם בארץ לא-יפנה דרך כרמים

Swift is he on the face of the waters, Speedily vanished their share in the land, He turneth not to the way of the vineyards.

19 ציה גם-חם יגזלו מימי-שלג שאול חטאו (Sheol h7585)

Drought and heat, steal away snow water, Hades, them who have sinned. (Sheol h7585)

20 ישכחהו רחם מתקו רמה-- עוד לא-יזכר ותשבר כעץ עולה

Maternal love shall forget him, the worm shall find him sweet, No more shall he be remembered, but perversity shall be shivered like a tree.

21 רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב

He oppresseth the barren who beareth not, and, to the widow, he doeth not good;

22 ומשך אבירים בכחו יקום ולא-יאמין בחיין

Yea he draggeth along the mighty by his strength, He riseth up, and none hath assurance of life;

23 יתן-לו לבטח וישען ועיניהו על-דרכיהם

It is given him to be secure, and confident, yet, his eyes, are upon their ways.

24 רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו

They are exalted a little, and are not, Yea having been laid low, like all men, are they gathered, Even as the top of an ear of corn, do they hang down.

25 ואם-לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי

But, if not, who then can convict me of falsehood? or make of no account my words?