איוב 22
| ויען אליפז התמני ויאמר | 1 |
Da svarede Elifas, Themaniten, og sagde:
| הלאל יסכן-גבר-- כי-יסכן עלימו משכיל | 2 |
Mon en Mand kan gavne Gud? nej; men han gavner sig selv, naar han handler klogelig.
| החפץ לשדי כי תצדק ואם-בצע כי-תתם דרכיך | 3 |
Mon det er den Almægtige en Fordel, at du er retfærdig? og mon det er ham en Vinding, at du holder dine Veje fuldkomne?
| המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט | 4 |
Mon han af Frygt for dig skal overbevise dig og gaa i Rette med dig?
| הלא רעתך רבה ואין-קץ לעונתיך | 5 |
Er ikke din Ondskab megen og ingen Ende paa dine Misgerninger?
| כי-תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט | 6 |
Thi du tog Pant af dine Brødre uden Føje og trak Klæderne af de nøgne.
| לא-מים עיף תשקה ומרעב תמנע-לחם | 7 |
Du gav ikke den trætte Vand at drikke og nægtede den hungrige Brød.
| ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה | 8 |
Men den Mand, hvis Arm var stærk, han havde Landet, og den, hvis Person var anset, boede deri.
| אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא | 9 |
Du lod Enker fare tomhændede, og de faderløses Arme knustes.
| על-כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם | 10 |
Derfor er der Snarer trindt omkring dig, og Rædsel har hastelig forfærdet dig.
| או-חשך לא-תראה ושפעת-מים תכסך | 11 |
Eller ser du ikke Mørket og Vandfloden, som bedækker dig?
| הלא-אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי-רמו | 12 |
Er ikke Gud i den høje Himmel? og se de øverste Stjerner, hvor de ere høje!
| ואמרת מה-ידע אל הבעד ערפל ישפוט | 13 |
Derfor siger du: Hvad ved Gud? skulde han kunne dømme igennem Mørket?
| עבים סתר-לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך | 14 |
Skyerne ere et Skjul for ham, at han ikke ser, og han vandrer omkring Himlenes Kreds.
| הארח עולם תשמור-- אשר דרכו מתי-און | 15 |
Vil du tage Vare paa Fortidens Vej, som de uretfærdige Folk have vandret paa,
| אשר-קמטו ולא-עת נהר יוצק יסודם | 16 |
de, som reves bort, førend det var deres Tid, hvis Grundvold opløstes i en Strøm;
| האמרים לאל סור ממנו ומה-יפעל שדי למו | 17 |
de, som sagde til Gud: Vig fra os; og: Hvad den Almægtige vel skulde kunne gøre for dem.
| והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני | 18 |
Han havde dog fyldt deres Huse med godt; men de ugudeliges Raad er langt fra mig.
| יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג-למו | 19 |
De retfærdige se det og glæde sig, og den uskyldige spotter dem:
| אם-לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש | 20 |
„Sandelig, vor Modstander er tilintetgjort, og Ild har fortæret deres Herlighed‟.
| הסכן-נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה | 21 |
Kære, hold dig til ham, og hav saa Fred! deraf skal komme godt til dig.
| קח-נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך | 22 |
Kære, tag Lærdom af hans Mund, og læg hans Ord i dit Hjerte!
| אם-תשוב עד-שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך | 23 |
Dersom du vender om til den Almægtige, da bliver du bygget op igen, ja, naar du holder Uret langt fra dine Telte.
| ושית-על-עפר בצר ובצור נחלים אופיר | 24 |
Og kast Guldet i Støvet og Ofirs Guld blandt Bækkens Stene:
| והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך | 25 |
Saa skal den Almægtige være dit Guld, og han skal være dit kostbare Sølv.
| כי-אז על-שדי תתענג ותשא אל-אלוה פניך | 26 |
Thi da skal du forlystes ved den Almægtige og opløfte dit Ansigt til Gud.
| תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם | 27 |
Du skal bede til ham, og han skal høre dig, og du skal betale dine Løfter.
| ותגזר-אמר ויקם לך ועל-דרכיך נגה אור | 28 |
Naar du beslutter en Ting, da skal den lykkes for dig, og Lyset skal skinne over dine Veje.
| כי-השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע | 29 |
Naar man trykker dig ned, da siger du: Opad! og han skal frelse den, som slaar Øjnene ned.
| ימלט אי-נקי ונמלט בבר כפיך | 30 |
Han skal fri endogsaa den, der ikke er uskyldig, og denne skal udfries ved dine Hænders Renhed.
