איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
