איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Darauf antwortete Hiob und sprach:
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
Hört, hört, was ich zu sagen habe; das soll der Trost sein, den ihr mir gewährt!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
Erlaubet mir, daß ich rede; und wenn ich gesprochen habe, mögt ihr spotten!
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
Richte ich meine Klage an einen Menschen? Und warum sollte ich nicht ungeduldig sein?
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
Wendet euch zu mir und erstaunet und leget die Hand auf den Mund!
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
Ja, wenn ich daran denke, so erschrecke ich, und Zittern erfaßt meinen Leib.
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
Warum leben denn die Gottlosen, werden alt, groß und stark?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
Ihr Same ist beständig vor ihnen, und ihre Sprößlinge wachsen vor ihren Augen um sie her.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
Ihre Häuser sind in Frieden, ohne Furcht; die Rute Gottes schlägt sie nicht.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
Ihr Ochse bespringt, und nicht umsonst; ihre Kühe kalben und sind nicht unfruchtbar.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
Ihre Buben lassen sie ausziehen wie eine Schafherde, und ihre Kinder hüpfen herum.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
Sie singen laut zur Pauke und Harfe und sind fröhlich beim Klang der Schalmei.
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
Sie verbringen in Wohlfahrt ihre Tage und fahren in einem Augenblick ins Totenreich hinab. (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
Und doch sprechen sie zu Gott: «Hebe dich weg von uns; der Erkenntnis deiner Wege fragen wir nichts nach!
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
Was sollten wir dem Allmächtigen dienen, und was nützt es uns, ihn anzurufen?»
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
Und doch steht ihr Glück nicht in ihrer Hand; darum sei der Rat der Gottlosen fern von mir!
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
Wie oft erlischt die Leuchte der Gottlosen und ereilt sie ihr Schicksal? Teilt Er ihnen Schmerzen zu in seinem Zorn?
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
Werden sie wie Stroh vor dem Wind und wie Spreu, die der Sturm entführt?
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
Spart Gott sein Unglück für seine Kinder auf? Ihm selbst sollte er vergelten, so daß er es weiß!
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
Seine eigenen Augen sollen sein Verderben sehen, und den Zorn des Allmächtigen soll er selbst trinken!
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
Denn was für Freude wird er an seiner Nachkommenschaft haben, wenn die Zahl seiner Monde abgeschnitten ist?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
Kann man Gott Erkenntnis lehren, da er doch die Himmlischen richtet?
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
Der eine stirbt im Vollbesitz seines Glücks, vollkommen ruhig und sorglos;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
seine Tröge fließen über von Milch, und das Mark seiner Gebeine wird getränkt.
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
Der andere aber stirbt mit betrübter Seele und hat nie Gutes geschmeckt:
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
Gemeinsam liegen sie im Staube, und Gewürm bedeckt sie beide.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
Seht, ich kenne eure Gedanken und die Anschläge, mit denen ihr mir Unrecht tut.
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
Denn ihr denkt: Wo ist das Haus des Tyrannen hingekommen? Und wo ist das Zelt, darin die Gottlosen wohnten?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
Habt ihr euch nicht bei denen erkundigt, die des Weges zogen? Und könnt ihr ihre Zeichen nicht anerkennen,
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
daß der Böse am Tage des Unglücks verschont bleibt und dem Tage des Zorns entgeht?
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
Wer kann ihm ins Gesicht seinen Wandel vorhalten, und sein Tun, wer vergilt es ihm?
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
Doch er wird zu Grabe getragen, und über seinem Grabhügel hält man Wache.
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
Süß sind ihm des Grabes Schollen; hinter ihm her zieht jedermann, und vor ihm her eine unzählbare Schar.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
Was tröstet ihr mich denn so vergeblich? Eure Antworten sind nichts als Treulosigkeit!
