איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Hiob antwortete und sprach:
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
Hört doch meiner Rede zu und laßt mir das anstatt eurer Tröstungen sein!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
Vertragt mich, daß ich auch rede, und spottet darnach mein!
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
Handle ich denn mit einem Menschen? oder warum sollte ich ungeduldig sein?
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
Kehrt euch her zu mir; ihr werdet erstarren und die Hand auf den Mund legen müssen.
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
Wenn ich daran denke, so erschrecke ich, und Zittern kommt mein Fleisch an.
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
Warum leben denn die Gottlosen, werden alt und nehmen zu an Gütern?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
Ihr Same ist sicher um sie her, und ihre Nachkömmlinge sind bei ihnen.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
Ihr Haus hat Frieden vor der Furcht, und Gottes Rute ist nicht über ihnen.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
Seinen Stier läßt man zu, und es mißrät ihm nicht; seine Kuh kalbt und ist nicht unfruchtbar.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
Ihre jungen Kinder lassen sie ausgehen wie eine Herde, und ihre Knaben hüpfen.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
Sie jauchzen mit Pauken und Harfen und sind fröhlich mit Flöten.
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
Sie werden alt bei guten Tagen und erschrecken kaum einen Augenblick vor dem Tode, (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
die doch sagen zu Gott: “Hebe dich von uns, wir wollen von deinen Wegen nicht wissen!
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
Wer ist der Allmächtige, daß wir ihm dienen sollten? oder was sind wir gebessert, so wir ihn anrufen?”
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
“Aber siehe, ihr Glück steht nicht in ihren Händen; darum soll der Gottlosen Sinn ferne von mir sein.”
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
Wie oft geschieht's denn, daß die Leuchte der Gottlosen verlischt und ihr Unglück über sie kommt? daß er Herzeleid über sie austeilt in seinem Zorn?
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
daß sie werden wie Stoppeln vor dem Winde und wie Spreu, die der Sturmwind wegführt?
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
“Gott spart desselben Unglück auf seine Kinder”. Er vergelte es ihm selbst, daß er's innewerde.
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
Seine Augen mögen sein Verderben sehen, und vom Grimm des Allmächtigen möge er trinken.
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
Denn was ist ihm gelegen an seinem Hause nach ihm, wenn die Zahl seiner Monden ihm zugeteilt ist?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
Wer will Gott lehren, der auch die Hohen richtet?
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
Dieser stirbt frisch und gesund in allem Reichtum und voller Genüge,
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
sein Melkfaß ist voll Milch, und seine Gebeine werden gemästet mit Mark;
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
jener aber stirbt mit betrübter Seele und hat nie mit Freuden gegessen;
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
und liegen gleich miteinander in der Erde, und Würmer decken sie zu.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
Siehe, ich kenne eure Gedanken wohl und euer frevles Vornehmen gegen mich.
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
Denn ihr sprecht: “Wo ist das Haus des Fürsten? und wo ist die Hütte, da die Gottlosen wohnten?”
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
Habt ihr denn die Wanderer nicht befragt und nicht gemerkt ihre Zeugnisse?
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
Denn der Böse wird erhalten am Tage des Verderbens, und am Tage des Grimms bleibt er.
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
Wer will ihm ins Angesicht sagen, was er verdient? wer will ihm vergelten, was er tut?
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
Und er wird zu Grabe geleitet und hält Wache auf seinem Hügel.
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
Süß sind ihm die Schollen des Tales, und alle Menschen ziehen ihm nach; und derer, die ihm vorangegangen sind, ist keine Zahl.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
Wie tröstet ihr mich so vergeblich, und eure Antworten finden sich unrecht!
