איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
And Job answered and said,
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
Hear attentively my speech, and let this replace your consolations.
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
Suffer me and I will speak; and after I have spoken, mock on!
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
As for me, is my complaint to a man? or wherefore should not my spirit be impatient?
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
Mark me, and be astonished, and lay the hand upon the mouth.
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
Even when I think [thereon], I am affrighted, and trembling taketh hold of my flesh.
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
Wherefore do the wicked live, grow old, yea, become mighty in power?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
Their seed is established with them in their sight, and their offspring before their eyes.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
Their houses are safe from fear, neither is the rod of God upon them.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
Their bull gendereth, and faileth not; their cow calveth, and casteth not her calf.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
They send forth their little ones like a flock, and their children dance.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
They shout to the tambour and harp, and rejoice at the sound of the pipe.
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
They spend their days in prosperity, and in a moment go down to Sheol. (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
And they say unto God, Depart from us, for we desire not the knowledge of thy ways!
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
What is the Almighty that we should serve him? and what are we profited if we pray unto him?
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
Behold, their prosperity is not in their hand. The counsel of the wicked be far from me!
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
How often is the lamp of the wicked put out, and cometh their calamity upon them? Doth he distribute sorrows [to them] in his anger?
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
Do they become as stubble before the wind, and as chaff that the storm carrieth away?
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
God layeth up [the punishment of] his iniquity for his children; he rewardeth him, and he shall know [it]:
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
His eyes shall see his destruction, and he shall drink of the fury of the Almighty.
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
For what pleasure should he have in his house after him, when the number of his months is cut off?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
Can any teach God knowledge? And he it is that judgeth those that are high.
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
One dieth in his full strength, being wholly at ease and quiet;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
His sides are full of fat, and the marrow of his bones is moistened;
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
And another dieth in bitterness of soul, and hath not tasted good:
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
Together they lie down in the dust, and the worms cover them.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
Lo, I know your thoughts, and the devices ye wrongfully imagine against me.
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
For ye say, Where is the house of the noble? and where the tent of the dwellings of the wicked?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
Have ye not asked the wayfarers? and do ye not regard their tokens:
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
That the wicked is reserved for the day of calamity? They are led forth to the day of wrath.
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
Who shall declare his way to his face? and who shall repay him what he hath done?
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
Yet is he carried to the graves, and watch is kept over the tomb.
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
The clods of the valley are sweet unto him; and every man followeth suit after him, as there were innumerable before him.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
How then comfort ye me in vain? Your answers remain perfidious.
