איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Så tog Job til Orde og svarede:
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
"Hør dog, hør mine Ord, lad det være Trøsten, I giver!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
Find jer nu i, at jeg taler, siden kan I jo håne!
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
Gælder min Klage Mennesker? Hvi skulde jeg ej være utålmodig?
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
Vend jer til mig og stivn af Rædsel, læg Hånd på Mund!
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
Jeg gruer, når jeg tænker derpå, mit Legeme gribes af Skælven:
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
De gudløse, hvorfor lever de, bliver gamle, ja vokser i Kraft?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
Deres Æt har de blivende hos sig, deres Afkom for deres Øjne;
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
deres Huse er sikre mod Rædsler, Guds Svøbe rammer dem ikke;
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
ej springer deres Tyr forgæves, Koen kælver, den kaster ikke;
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
de slipper deres Drenge ud som Får, deres Børneflok boltrer sig ret;
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
de synger til Pauke og Citer, er glade til Fløjtens Toner;
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
de lever deres Dage i Lykke og synker med Fred i Dødsriget, (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
skønt de siger til Gud: "Gå fra os, at kende dine Veje er ikke vor Lyst!
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
Den Almægtige? Hvad han? Skal vi tjene ham? Hvad Gavn at banke på hos ham?"
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
Er ej deres Lykke i deres Hånd og gudløses Råd ham fjernt?
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
Når går de gudløses Lampe ud og når kommer Ulykken over dem? Når deler han Loddet ud i sin Vrede,
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
så de bliver som Strå for Vinden, som Avner, Storm fører bort?
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
Gemmer Gud hans Ulykkeslod til hans Børn? Ham selv gengælde han, så han mærker det,
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
lad ham selv få sit Vanheld at se, den Almægtiges Vrede at drikke!
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
Thi hvad bryder han sig siden om sit Hus, når hans Måneders Tal er udrundet?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
Kan man vel tage Gud i Skole, ham, som dømmer de højeste Væsner?
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
En dør jo på Lykkens Tinde, helt tryg og så helt uden Sorger:
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
hans Spande er fulde af Mælk, hans Knogler af saftig Marv;
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
med bitter Sjæl dør en anden og har aldrig nydt nogen Lykke;
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
de lægger sig begge i Jorden, og begge dækkes af Orme!
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
Se, jeg kender så vel eders Tanker og de Rænker, I spinder imod mig,
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
når I siger: "Hvor er Stormandens Hus og det Telt, hvor de gudløse bor?"
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
Har I aldrig spurgt de berejste og godkendt deres Beviser:
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
Den onde skånes på Ulykkens Dag og frelses på Vredens Dag.
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
Hvem foreholder ham vel hans Færd, gengælder ham, hvad han gør?
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
Til Graven bæres han hen, ved hans Gravhøj holdes der Vagt;
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
i Dalbunden hviler han sødt, Alverden følger så efter, en Flok uden Tal gik forud for ham.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
Hvor tom er den Trøst, som I giver! Eders Svar - kun Svig er tilbage!
