איוב 21
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Men Job svarede og sagde:
| שמעו שמוע מלתי ותהי-זאת תנחומתיכם | 2 |
hører, ja hører min Tale, og lader dette være den Trøst, I yde!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג | 3 |
Fordrager mig, og jeg vil tale, og naar jeg har talt, da kan du spotte!
| האנכי לאדם שיחי ואם-מדוע לא-תקצר רוחי | 4 |
Mon min Klage gælder Mennesker? og om saa er, hvorfor skulde ikke min Aand blive utaalmodig?
| פנו-אלי והשמו ושימו יד על-פה | 5 |
Vender eder til mig, og gruer og lægger Haanden paa Munden!
| ואם-זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות | 6 |
Thi kommer jeg det i Hu, da forfærdes jeg, og Bævelse betager mit Kød.
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם-גברו חיל | 7 |
Hvorfor blive de ugudelige i Live, blive gamle, ja vældige i Kraft?
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם | 8 |
Deres Sæd staar fast for deres Ansigt om dem og deres Afkom for deres Øjne.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם | 9 |
Deres Huse have Fred, uden Frygt, og Guds Ris er ikke over dem.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל | 10 |
Deres Tyr springer og ej forgæves; deres Ko kalver og er ikke ufrugtbar.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון | 11 |
De lade deres Børn løbe som en Faarehjord, og deres Drenge springe.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב | 12 |
De opløfte deres Røst til Tromme og Harpe og glæde sig ved Fløjtens Lyd.
| יבלו (יכלו) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו (Sheol h7585) | 13 |
De slide deres Dage hen i Lykke, og i et Øjeblik synke de ned i de dødes Rige. (Sheol h7585)
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו | 14 |
Og dog sagde de til Gud: Vig fra os! thi vi have ikke Lyst til Kundskab om dine Veje.
| מה-שדי כי-נעבדנו ומה-נועיל כי נפגע-בו | 15 |
Hvad er den Almægtige, at vi skulde tjene ham? eller hvad Gavn skulde vi have af at bønfalde ham?
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני | 16 |
Se, deres Lykke hviler dog ikke i deres egen Haand! De ugudeliges Raad er langt fra mig.
| כמה נר-רשעים ידעך-- ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו | 17 |
Hvor tit udslukkes vel de ugudeliges Lampe og kommer deres Ulykke over dem? hvor tit uddeler Gud Smerter til dem i sin Vrede?
| יהיו כתבן לפני-רוח וכמץ גנבתו סופה | 18 |
Blive de som Straa for Vejr og som Avner, hvilke Hvirvelvind bortstjæler?
| אלוה יצפן-לבניו אונו ישלם אליו וידע | 19 |
„Gud gemmer hans Uret til hans Børn.” Han skulde betale ham selv, at han fornemmer det.
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה | 20 |
Hans egne Øjne skulle se hans Fordærvelse, og han skulde drikke af den Almægtiges Vrede.
| כי מה-חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו | 21 |
Thi hvad bekymrer han sig om sit Hus efter sig, naar hans Maaneders Tal er ude?
| הלאל ילמד-דעת והוא רמים ישפוט | 22 |
Mon nogen vil lære Gud Kundskab, ham, som dømmer de høje?
| זה--ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו | 23 |
Den ene dør i sin fulde Styrke, ganske rolig og tryg;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה | 24 |
hans Kar vare fulde af Mælk, og Marven i hans Ben var vædskefuld.
| וזה--ימות בנפש מרה ולא-אכל בטובה | 25 |
Men den anden maa dø med en beskelig bedrøvet Sjæl og har ikke nydt noget godt.
| יחד על-עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם | 26 |
De skulle ligge med hinanden i Støvet, og Ormene skulle bedække dem.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו | 27 |
Se, jeg kender eders Tanker, ja eders Rænker, med hvilke I gøre Vold imod mig;
| כי תאמרו איה בית-נדיב ואיה אהל משכנות רשעים | 28 |
thi I sige: Hvor er Voldsmandens Hus? og hvor er Teltet, hvor de ugudelige boede?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו | 29 |
Have I ikke adspurgt de vejfarende, og erkende I ikke deres Vidnesbyrd,
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו | 30 |
at den onde skulde spares til Ulykkens Dag, skulde føres frem til Vredens Dag?
| מי-יגיד על-פניו דרכו והוא-עשה מי ישלם-לו | 31 |
„Hvo vil forholde ham hans Vej? naar han gør noget, hvo vil betale ham?
| והוא לקברות יובל ועל-גדיש ישקוד | 32 |
Og han føres hen til Gravene, og ved Gravhøjen lever hans Minde.
| מתקו-לו רגבי-נחל ואחריו כל-אדם ימשוך ולפניו אין מספר | 33 |
I Dalens Muld hviler han sødt, og han drager hvert Menneske efter sig, og paa dem foran ham er ikke Tal.”
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר-מעל | 34 |
Hvorledes trøste I mig da med Forfængelighed? og hvad der bliver tilbage af eders Svar, er Troløshed.
