איוב 20
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Då tok Sofar frå Na’ama til ords og sagde:
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי | 2 |
«Difor gjev mine tankar svar, og difor stormar det i meg.
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני | 3 |
Ei skamleg skrapa fær eg høyra, men kloke svar mi ånd gjev meg.
| הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ | 4 |
Veit du’kje at frå ævords tid, frå mannen fyrst på jord vart sett,
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע | 5 |
ugudlege hev stokkut jubel, vanheilage stuttvarug gleda?
| אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע | 6 |
Når modet hans til himmels stig, når hovudet mot sky han lyfter,
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו | 7 |
han evig gjeng til grunns som skarnet; «Kvar er han?» spør dei, honom såg.
| כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה | 8 |
Lik draumen glid han burt og kverv, vert jaga som ei nattesyn.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו | 9 |
Han burte er for alle augo, hans stad veit ikkje til han meir.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו | 10 |
Hans born lyt hjelpa fatigfolk; hans hender gjev hans gods attende.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב | 11 |
Hans bein var full’ av ungdomskraft; men den i moldi ligg med honom.
| אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו | 12 |
Er i hans munn det vonde søtt, vil han det under tunga gøyma,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו | 13 |
sparer han det og slepper ikkje, held han det under gomen fast,
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו | 14 |
so vert i kroppen maten hans til orme-eiter i hans buk.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל | 15 |
Det gods han gløypte, spyr han ut; Gud driv det ut or magen hans.
| ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה | 16 |
Han orme-eiter i seg saug, og ødle-tunga honom drep.
| אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה | 17 |
Han fær visst ikkje skoda bekkjer, ei heller flaum av mjølk og honning.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס | 18 |
Han rikdom vinn, men nyt han ikkje; han samlar gods, men vert’kje glad.
| כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו | 19 |
Han krasa småfolk, let deim liggja, han rana hus som han ei byggjer.
| כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט | 20 |
Han kjende ikkje ro inni seg, men med sin skatt han slepp’kje undan.
| אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו | 21 |
Hans hækna sparer ingen ting; og difor kverv hans lukka burt.
| במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו | 22 |
I all si ovnøgd lid han naud; kvar armings-hand kjem yver honom.
| יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו | 23 |
Og til å fylla buken hans han sender vreiden yver honom, let maten sin på honom regna.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה | 24 |
Og um han frå jarnvåpen flyr, han såra vert frå koparbogen;
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים | 25 |
ut gjenom ryggen pili kjem, den blanke odd ut or hans gall, og dauderædslor fell på honom.
| כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו | 26 |
Alt myrker gøymt er åt hans skattar, ja, ukveikt eld et honom upp, og øyder all hans eigedom.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו | 27 |
Himmelen ter hans brotsverk fram, og jordi reiser seg imot han.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו | 28 |
Hans heime-forråd fer sin veg, renn burt på vreidedagen hans.
| זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל | 29 |
Slikt etlar Gud til gudlaus mann; det lovar Gud til arv åt honom.»
