איוב 20
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Da tok Sofar fra Na'ama til orde og sa:
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי | 2 |
Derfor legger mine tanker mig svaret i munnen, og derfor stormer det i mig;
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני | 3 |
hånende tilrettevisning må jeg høre, og min ånd gir mig svar ut fra min innsikt.
| הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ | 4 |
Vet du da ikke at slik har det vært fra evighet, fra den tid mennesker blev satt på jorden,
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע | 5 |
at de ugudeliges jubel er kort, og den gudløses glede bare varer et øieblikk?
| אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע | 6 |
Stiger enn hans stolthet til himmelen, og når enn hans hode til skyen,
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו | 7 |
så går han dog likesom sitt skarn til grunne for evig; de som så ham, spør: Hvor er han?
| כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה | 8 |
Som en drøm flyr han bort, og ingen finner ham mere; han jages bort som et nattesyn.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו | 9 |
Det øie som så ham, ser ham ikke mere, og hans sted skuer ham ikke lenger.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו | 10 |
Hans barn må søke småfolks yndest, og hans hender må gi hans gods tilbake.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב | 11 |
Hans ben var fulle av ungdomskraft, men nu ligger den med ham i støvet.
| אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו | 12 |
Smaker enn det onde søtt i hans munn, skjuler han det under sin tunge,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו | 13 |
sparer han på det og slipper det ikke, men holder det tilbake under sin gane,
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו | 14 |
så blir dog hans mat omskapt i hans innvoller og blir til ormegift i hans liv.
| חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל | 15 |
Han slukte gods, og han må spy det ut igjen; Gud driver det ut av hans buk.
| ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה | 16 |
Ormegift må han innsuge; huggormens tunge dreper ham.
| אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה | 17 |
Han skal ikke få se bekker, elver av honning og elver av melk.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס | 18 |
Han må gi tilbake det han har tjent, og får ikke nyte det; meget gods har han vunnet, men han får liten glede av det.
| כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו | 19 |
For han knuste småfolk og lot dem ligge der; han rante hus til sig, men får ikke bygge dem om;
| כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט | 20 |
han kjente aldri ro i sitt indre; han skal ikke slippe unda med sine skatter.
| אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו | 21 |
Det var intet som undgikk hans grådighet; derfor varer ikke hans lykke.
| במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו | 22 |
Midt i hans rikdom blir det trangt for ham; hver nødlidende vender sin hånd mot ham.
| יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו | 23 |
For å fylle hans buk sender Gud sin brennende vrede mot ham og lar sin mat regne på ham.
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה | 24 |
Flykter han for våben av jern, så gjennemborer en bue av kobber ham.
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים | 25 |
Når han så drar pilen ut av sin rygg, og den lynende odd kommer frem av hans galle, da faller dødsredsler over ham.
| כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו | 26 |
Alt mørke er opspart for hans vel gjemte skatter; en ild som intet menneske puster til, fortærer ham; den eter det som er igjen i hans telt.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו | 27 |
Himmelen åpenbarer hans misgjerning, og jorden reiser sig mot ham.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו | 28 |
Det han har samlet i sitt hus, føres bort, det skylles bort på Guds vredes dag.
| זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל | 29 |
Dette er den lodd som et ugudelig menneske får av Gud, den arv som er tilkjent ham av den Allmektige.
