< איוב 20 >

ויען צפר הנעמתי ויאמר 1
Then responded Zophar the Naamathite, and said: —
לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי 2
Not so, do my thoughts answer me, and to this end, is my haste within me:
מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני 3
The correction meant to confound me, I must hear, but, the spirit—out of my understanding, will give me a reply.
הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ 4
Knowest thou, this—from antiquity, from the placing of man upon earth: —
כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע 5
That, the joy-shout of the lawless, is short, and, the rejoicing of the impious, for a moment?
אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע 6
Though his elevation mount up to the heavens, and, his head, to the clouds, doth reach,
כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו 7
Like his own stubble, shall he utterly perish, They who had seen him, shall say, Where is he?
כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה 8
Like a dream, shall he fly away, and they shall not find him, yea he shall be chased away, as a vision of the night.
עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו 9
The eye that hath scanned him, shall not do it again, neither, any more, shall his place behold him:
בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו 10
His children, shall seek the favour of the poor, and, his own hand, shall give back his wealth.
עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב 11
His bones, are full of youthful vigour, yet, with him—in the dust, shall it lie down.
אם-תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה תחת לשנו 12
Though, a sweet taste in his mouth, be given by vice, though he hide it under his tongue;
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו 13
Though he spare it, and will not let it go, but retain it in the midst of his mouth,
לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו 14
His food, in his stomach, is changed, the gall of adders, within him!
חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל 15
Wealth, hath he swallowed, and hath vomited the same, Out of his belly, shall, GOD, drive it forth:
ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה 16
The poison of adders, shall he suck, The tongue of the viper shall slay him;
אל-ירא בפלגות-- נהרי נחלי דבש וחמאה 17
Let him not see in the channels the flowings of torrents of honey and milk.
משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס 18
In vain, he toiled, he shall not swallow, like wealth to be restored, in which he cannot exult!
כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו 19
For he hath oppressed—hath forsaken the poor, A house, hath he seized, which he cannot rebuild.
כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט 20
Surely he hath known no peace in his inmost mind, —With his dearest thing, shall he not get away:
אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו 21
Nothing escaped his devouring greed, —For this cause, shall his prosperity not continue:
במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו 22
When his abundance is gone, he shall be in straits, All the power of distress, shall come upon him.
יהי למלא בטנו--ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו 23
It shall be that, to fill his belly, he will thrust at him the glow of his anger, and rain [it] upon him for his punishment.
יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה 24
He shall flee from the armour of iron, —There shall pierce him, a bow of bronze!
שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים 25
He hath drawn it out, and it hath come forth out of his back, —yea the flashing arrow-head, out of his gall, There shall march on him—terrors:
כל-חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא-נפח ירע שריד באהלו 26
Every misfortune, is laid up for his treasures, —There shall consume, a fire, not blown up, —it shall destroy what remaineth in his tent:
יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו 27
The heavens shall reveal his iniquity, and, the earth, be rising up against him:
יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו 28
The increase of his house shall vanish, melting away in the day of his anger.
זה חלק-אדם רשע--מאלהים ונחלת אמרו מאל 29
This, is the portion of the lawless man, from God, and the inheritance decreed him from the Mighty One.

< איוב 20 >