איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Y respondió Job, y dijo:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
¿Hasta cuándo angustiaréis mi alma, y me moleréis con palabras?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
Ya me habéis vituperado diez veces; ¿no os avergonzáis de descomediros delante de mí?
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
Sea así que realmente haya yo errado, conmigo se quedará mi yerro.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
Mas si vosotros os engrandeciéreis contra mí, y redarguyeres mi oprobio contra mí,
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
sabed ahora que Dios me ha derribado, y me ha envuelto en su red.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
He aquí yo clamaré agravio, y no seré oído; daré voces, y no habrá juicio.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
Cercó de vallado mi camino, y no pasaré; y sobre mis veredas puso tinieblas.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
Me quitó mi honra, y quitó la corona de mi cabeza.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
Me arrancó por todos lados, y me sequé; y ha hecho pasar mi esperanza como árbol arrancado.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
E hizo inflamar contra mí su furor, y me contó para sí entre sus enemigos.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
Vinieron sus ejércitos a una, y trillaron sobre mí su camino, y asentaron campamento en derredor de mi tienda.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
Hizo alejar de mí mis hermanos, y ciertamente mis conocidos se extrañaron de mí.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
Mis parientes se detuvieron, y mis conocidos se olvidaron de mí.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
Los moradores de mi casa y mis criadas me tuvieron por extraño; forastero fui yo en sus ojos.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
Llamé a mi siervo, y no respondió; de mi propia boca le suplicaba.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
Mi espíritu vino a ser extraño a mi mujer, aunque por los hijos de mis entrañas le rogaba.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Aun los muchachos me menospreciaron; levantándome, hablaban contra mí.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Todos mis íntimos amigos me aborrecieron; y los que yo amaba, se tornaron contra mí.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
Mi piel y mi carne se pegaron a mis huesos; y he escapado con la piel de mis dientes.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Oh vosotros mis amigos, tened compasión de mí, tened compasión de mí; porque la mano de Dios me ha tocado.
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
¿Por qué me perseguís como Dios, y no os saciáis de mis carnes?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
¡Quién diese ahora que mis palabras fuesen escritas! ¡Quién diese que se escribieran en un libro!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
¡Que con cincel de hierro y con plomo fuesen en piedra esculpidas para siempre!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Yo sé que mi Redentor vive, y al fin se levantará sobre el polvo;
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
y después desde esta mi piel rota, y desde mi propia carne tengo que ver a Dios.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Al cual yo tengo que ver por mí, y mis ojos lo han de ver, y no otro, aunque mis riñones se consuman dentro de mí.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
Mas debierais decir: ¿Por qué lo perseguimos? Ya que la raíz del negocio en mí se halla.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Temed vosotros delante de la espada; porque sobreviene el furor de la espada a causa de las injusticias, para que sepáis que hay un juicio.
