איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Respondens autem Iob, dixit:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
Usquequo affligitis animam meam, et atteritis me sermonibus?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
En, decies confunditis me, et non erubescitis opprimentes me.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
Nempe, et si ignoravi, mecum erit ignorantia mea.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
At vos contra me erigimini, et arguitis me opprobriis meis.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Saltem nunc intelligite quia Deus non aequo iudicio afflixerit me, et flagellis suis me cinxerit.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Ecce clamabo vim patiens, et nemo audiet: vociferabor, et non est qui iudicet.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
Semitam meam circumsepsit, et transire non possum, et in calle meo tenebras posuit.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
Spoliavit me gloria mea, et abstulit coronam de capite meo.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
Destruxit me undique, et pereo, et quasi evulsae arbori abstulit spem meam.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
Iratus est contra me furor eius, et sic me habuit quasi hostem suum.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
Simul venerunt latrones eius, et fecerunt sibi viam per me, et obsederunt in gyro tabernaculum meum.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
Fratres meos longe fecit a me, et noti mei quasi alieni recesserunt a me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
Dereliquerunt me propinqui mei: et qui me noverant, obliti sunt mei.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
Inquilini domus meae, et ancillae meae sicut alienum habuerunt me, et quasi peregrinus fui in oculis eorum.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
Servum meum vocavi, et non respondit, ore proprio deprecabar illum.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
Halitum meum exhorruit uxor mea, et orabam filios uteri mei.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Stulti quoque despiciebant me, et cum ab eis recessissem, detrahebant mihi.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Abominati sunt me quondam consiliarii mei: et quem maxime diligebam, aversatus est me.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
Pelli meae, consumptis carnibus, adhaesit os meum, et derelicta sunt tantummodo labia circa dentes meos.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Miseremini mei, miseremini mei, saltem vos amici mei, quia manus Domini tetigit me.
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Quare persequimini me sicut Deus, et carnibus meis saturamini?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Quis mihi tribuat ut scribantur sermones mei? quis mihi det ut exarentur in libro
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
stylo ferreo, et plumbi lamina, vel celte sculpantur in silice?
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Scio enim quod Redemptor meus vivit, et in novissimo die de terra surrecturus sum:
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
Et rursum circumdabor pelle mea, et in carne mea videbo Deum Salvatorem meum.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Quem visurus sum ego ipse, et oculi mei conspecturi sunt, et non alius: reposita est haec spes mea in sinu meo.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
Quare ergo nunc dicitis: Persequamur eum, et radicem verbi inveniamus contra eum?
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Fugite ergo a facie gladii, quoniam ultor iniquitatum gladius est: et scitote esse iudicium.
