איוב 19

1 ויען איוב ויאמר

Da antwortete Hiob folgendermaßen:

2 עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים

»Wie lange wollt ihr mein Herz noch betrüben und mich mit Reden martern?

3 זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי

Schon zehnmal habt ihr mich geschmäht; ihr schämt euch nicht, mir wehzutun!

4 ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי

Und hätte ich mich wirklich verfehlt, so wäre doch meine Verfehlung meine eigene Sache.

5 אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי

Wollt ihr wirklich gegen mich großtun, so erbringt mir den Beweis für das mich Beschämende!

6 דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף

Erkennt doch, daß Gott mir unrecht getan und mich mit seinem Fangnetz rings umgarnt hat!«

7 הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט

»Seht: schreie ich über Gewalttat, so finde ich keine Erhörung; rufe ich um Hilfe, so gibt es keinen Rechtsspruch.

8 ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים

Den Weg hat er mir vermauert, so daß ich nicht weiterschreiten kann, und über meine Pfade hat er Finsternis ausgebreitet.

9 כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי

Meiner Ehre hat er mich entkleidet und die Krone mir vom Haupte weggenommen.

10 יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי

Er hat mich niedergerissen um und um, so daß es aus mit mir ist, und hat meine Hoffnung ausgerissen wie einen Baum.

11 ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו

Er hat seinen Zorn gegen mich lodern lassen und mich seinen Feinden gleichgeachtet.

12 יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי

Allzumal sind seine Kriegerscharen herangerückt, haben sich einen Weg zum Angriff gegen mich aufgeschüttet und sich rings um mein Zelt her gelagert.

13 אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני

Meine Brüder haben sich fern von mir gehalten, und meine Bekannten sind mir ganz entfremdet;

14 חדלו קרובי ומידעי שכחוני

meine Verwandten bleiben weg, und meine vertrauten Freunde haben mich vergessen;

15 גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם

meine Hausgenossen und selbst meine Mägde sehen in mir einen Fremden: ein Unbekannter bin ich in ihren Augen geworden.

16 לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו

Rufe ich meinen Knecht, so antwortet er mir nicht: ich muß ihn anflehen und ihm gute Worte geben.

17 רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני

Mein Atem ist meinem Weibe zuwider und mein übler Geruch meinen leiblichen Brüdern.

18 גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי

Selbst die Buben mißachten mich: mache ich (vergebliche) Versuche zum Aufstehen, so verspotten sie mich.

19 תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי

Allen meinen Vertrauten ekelt vor mir, und die ich liebgehabt habe, stehen mir feindlich gegenüber.

20 בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני

An meiner Haut und meinem Fleisch kleben meine Knochen, und von meinen Zähnen habe ich nur die Haut übrigbehalten.«

21 חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי

»Habt Mitleid, habt Mitleid mit mir, ihr meine Freunde! Denn Gottes Hand hat mich schwer getroffen.

22 למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו

Warum verfolgt ihr mich ebenso wie Gott und werdet nicht satt, mich zu zerfleischen?

23 מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו

O daß doch meine Worte aufgeschrieben, o daß sie in ein Buch eingetragen würden,

24 בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון

mit eisernem Griffel in Blei eingegraben, auf ewig in den Felsen eingehauen würden!

25 ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום

Ich aber, ich weiß, daß mein Löser lebt und als letzter auf dem Staube auftreten wird;

26 ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה

und danach werde ich, mag jetzt auch meine Haut so ganz zerfetzt und ich meines Fleisches ledig sein, Gott schauen,

27 אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי

den ich schauen werde mir zum Heil und den meine Augen sehen werden, und zwar nicht mehr als einen Entfremdeten, ihn, um den sich mir das Herz in der Brust abgehärmt hat.

28 כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי

Wenn ihr aber sagt: ›Wie wollen wir ihn verfolgen!‹ und ›der letzte Grund der Sache sei in mir selbst zu finden‹,

29 גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון)

so fürchtet euch vor dem Schwert – denn derartige Verschuldungen verdienen die Strafe des Schwertes –, damit ihr erkennt, daß es noch ein Gericht gibt!«