איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
And Job answereth and saith: —
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
Till when do ye afflict my soul, And bruise me with words?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
These ten times ye put me to shame, ye blush not. Ye make yourselves strange to me —
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
And also — truly, I have erred, With me doth my error remain.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
If, truly, over me ye magnify yourselves, And decide against me my reproach;
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Know now, that God turned me upside down, And His net against me hath set round,
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Lo, I cry out — violence, and am not answered, I cry aloud, and there is no judgment.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
My way He hedged up, and I pass not over, And on my paths darkness He placeth.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
Mine honour from off me He hath stripped, And He turneth the crown from my head.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
He breaketh me down round about, and I go, And removeth like a tree my hope.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
And He kindleth against me His anger, And reckoneth me to Him as His adversaries.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
Come in do His troops together, And they raise up against me their way, And encamp round about my tent.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
My brethren from me He hath put far off, And mine acquaintances surely Have been estranged from me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
Ceased have my neighbours And my familiar friends have forgotten me,
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
Sojourners of my house and my maids, For a stranger reckon me: An alien I have been in their eyes.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
To my servant I have called, And he doth not answer, With my mouth I make supplication to him.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
My spirit is strange to my wife, And my favours to the sons of my [mother's] womb.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Also sucklings have despised me, I rise, and they speak against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Abominate me do all the men of my counsel, And those I have loved, Have been turned against me.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
To my skin and to my flesh Cleaved hath my bone, And I deliver myself with the skin of my teeth.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Pity me, pity me, ye my friends, For the hand of God hath stricken against me.
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Why do you pursue me as God? And with my flesh are not satisfied?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Who doth grant now, That my words may be written? Who doth grant that in a book they may be graven?
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
With a pen of iron and lead — For ever in a rock they may be hewn.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
That — I have known my Redeemer, The Living and the Last, For the dust he doth rise.
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
And after my skin hath compassed this [body], Then from my flesh I see God:
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Whom I — I see on my side, And mine eyes have beheld, and not a stranger, Consumed have been my reins in my bosom.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
But ye say, 'Why do we pursue after him?' And the root of the matter hath been found in me.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Be ye afraid because of the sword, For furious [are] the punishments of the sword, That ye may know that [there is] a judgment.
