איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
But Job answered and said:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
How long will ye vex my soul, And break me in pieces with words?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
These ten times have ye reviled me; Without shame do ye stun me!
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
And be it, indeed, that I have erred, My error abideth with myself.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
Since, indeed, ye magnify yourselves against me, And plead against me my reproach,
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Know then that it is God who hath brought me low; He hath encompassed me with his net.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Behold, I complain of wrong, but receive no answer; I cry aloud, but obtain no justice.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
He hath fenced up my way, so that I cannot pass, And hath set darkness in my paths.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
He hath stripped me of my glory, And taken the crown from my head.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
He hath destroyed me on every side, and I am gone! He hath torn up my hope like a tree.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
He kindleth his anger against me, And counteth me as his enemy.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
His troops advance together against me; They throw up for themselves a way to me, And encamp around my dwelling.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
My brethren he hath put far from me, And my acquaintance are wholly estranged from me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
My kinsfolk have forsaken me, And my bosom friends have forgotten me.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
The foreigners of my house, yea, my own maid-servants, regard me as a stranger; I am an alien in their eyes.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
I call my servant, and he maketh no answer; With my own mouth do I entreat him.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
My breath is become strange to my wife, And my prayers also to my own mother's sons.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Even young children despise me; When I rise up, they speak against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
All my bosom friends abhor me, And they whom I loved are turned against me.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
My bones cleave to my flesh and my skin, And I have scarcely escaped with the skin of my teeth.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Have pity upon me, O ye my friends! have pity upon me; For the hand of God hath smitten me!
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Why do ye persecute me like God, And are not satisfied with my flesh?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
O that my words were now written! O that they were marked down in a scroll!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
That with an iron pen, and with lead, They were engraven upon the rock for ever!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Yet I know that my Vindicator liveth, And will hereafter stand up on the earth;
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
And though with my skin this body be wasted away, Yet without my flesh shall I see God.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Yea, I shall see him my friend; My eyes shall behold him, and not another: For this, my soul panteth within me.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
Since ye say, “How may we persecute him, And find grounds of accusation against him?”
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Be ye afraid of the sword! For malice is a crime for the sword; That ye may know that judgment cometh.
