< איוב 19 >
And Job answers and says:
עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
“Until when do you afflict my soul, And bruise me with words?
זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
These ten times you put me to shame, you do not blush. You make yourselves strange to me—
ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
And also—truly, I have erred, My error remains with me.
אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
If, truly, you magnify yourselves over me, And decide my reproach against me;
דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Know now, that God turned me upside down, And has set around His net against me,
הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Behold, I cry out—violence, and am not answered, I cry aloud, and there is no judgment.
ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
He hedged up my way, and I do not pass over, And He places darkness on my paths.
כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
He has stripped my honor from off me, And He turns the crown from my head.
יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
He breaks me down all around, and I go, And removes my hope like a tree.
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
And He kindles His anger against me, And reckons me to Him as His adversaries.
יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
His troops come in together, And they raise up their way against me, And encamp around my tent.
אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
He has put my brothers far off from me, And my acquaintances have surely been estranged from me.
חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
My neighbors have ceased And my familiar friends have forgotten me,
גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
Sojourners of my house and my maids, Reckon me for a stranger; I have been an alien in their eyes.
לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
I have called to my servant, And he does not answer, With my mouth I make supplication to him.
רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
My spirit is strange to my wife, And my favors to the sons of my [mother’s] womb.
גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Also sucklings have despised me, I rise, and they speak against me.
תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
All the men of my counsel detest me, And those I have loved, Have been turned against me.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
To my skin and to my flesh My bone has cleaved, And I deliver myself with the skin of my teeth.
חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Pity me, pity me, you my friends, For the hand of God has struck against me.
למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Why do you pursue me as God? And are not satisfied with my flesh?
מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Who grants now, that my words may be written? Who grants that they may be inscribed in a scroll?
בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
With a pen of iron and lead—They may be hewn in a rock forever.
ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
That—I have known my Redeemer, The Living and the Last, For He raises the dust.
ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
And after my skin has surrounded this [body], Then from my flesh I see God—
אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Whom I see on my side, And my eyes have beheld, and not a stranger, My reins have been consumed in my bosom.
כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
But you say, Why do we pursue after him? And the root of the matter has been found in me.
גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Be afraid because of the sword, For the punishments of the sword [are] furious, That you may know that [there is] a judgment.”