< איוב 19 >
Then Job answered and said,
עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?
זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
These ten times have ye reproached me: ye are not ashamed [that] ye make yourselves strange to me.
ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
And be it indeed [that] I have erred, mine error remaineth with myself.
אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
If indeed ye will magnify [yourselves] against me, and plead against me my reproach:
דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Know now that God hath overthrown me, and hath compassed me with his net.
הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry aloud, but [there is] no judgment.
ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
He hath fenced up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.
כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
He hath stripped me of my glory, and taken the crown [from] my head.
יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
He hath destroyed me on every side, and I am gone: and mine hope hath he removed like a tree.
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
He hath also kindled his wrath against me, and he counteth me unto him as [one of] his enemies.
יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
His troops come together, and raise up their way against me, and encamp round about my tabernacle.
אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are verily estranged from me.
חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.
גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
They that dwell in mine house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.
לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
I called my servant, and he gave [me] no answer; I intreated him with my mouth.
רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
My breath is strange to my wife, though I intreated for the children’s [sake] of mine own body.
גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
Yea, young children despised me; I arose, and they spake against me.
תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
All my inward friends abhorred me: and they whom I loved are turned against me.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.
חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.
למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Oh that my words were now written! oh that they were printed in a book!
בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
That they were graven with an iron pen and lead in the rock for ever!
ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
For I know [that] my redeemer liveth, and [that] he shall stand at the latter [day] upon the earth:
ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
And [though] after my skin [worms] destroy this [body], yet in my flesh shall I see God:
אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another; [though] my reins be consumed within me.
כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
But ye should say, Why persecute we him, seeing the root of the matter is found in me?
גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
Be ye afraid of the sword: for wrath [bringeth] the punishments of the sword, that ye may know [there is] a judgment.