איוב 19
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Saa tog Job til Orde og svarede:
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים | 2 |
Hvor længe vil I krænke min Sjæl og slaa mig sønder med Ord?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי | 3 |
I haaner mig nu for tiende Gang, mishandler mig uden Skam.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי | 4 |
Har jeg da virkelig fejlet, hænger der Fejl ved mig?
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי | 5 |
Eller gør I jer store imod mig og revser mig ved at smæde?
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף | 6 |
Saa vid da, at Gud har bøjet min Ret, omspændt mig med sit Net.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט | 7 |
Se, jeg skriger: Vold! men faar ikke Svar, raaber om Hjælp, der er ingen Ret.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים | 8 |
Han spærred min Vej, jeg kom ikke frem, han hylled mine Stier i Mørke;
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי | 9 |
han klædte mig af for min Ære, berøved mit Hoved Kronen,
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי | 10 |
brød mig ned overalt, saa jeg maa bort, oprykked mit Haab som Træet;
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו | 11 |
hans Vrede blussede mod mig, han regner mig for sin Fjende;
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי | 12 |
samlede rykker hans Flokke frem og bryder sig Vej imod mig, de lejrer sig om mit Telt.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני | 13 |
Mine Brødre har fjernet sig fra mig, Venner er fremmede for mig,
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני | 14 |
mine nærmeste og Kendinge holder sig fra mig, de, der er i mit Hus, har glemt mig;
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם | 15 |
mine Piger regner mig for en fremmed, vildfremmed er jeg i deres Øjne;
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו | 16 |
ej svarer min Træl, naar jeg kalder, jeg maa trygle ham med min Mund;
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני | 17 |
ved min Aande væmmes min Hustru, mine egne Brødre er jeg en Stank;
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי | 18 |
selv Drenge agter mig ringe, naar jeg rejser mig, taler de mod mig;
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי | 19 |
Standsfæller væmmes til Hobe ved mig, de, jeg elskede, vender sig mod mig.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני | 20 |
Benene hænger fast ved min Hud, med Kødet i Tænderne slap jeg bort.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי | 21 |
Naade, mine Venner, Naade, thi Guds Haand har rørt mig!
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו | 22 |
Hvi forfølger og I mig som Gud og mættes ej af mit Kød?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו | 23 |
Ak, gid mine Ord blev skrevet op, blev tegnet op i en Bog,
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון | 24 |
med Griffel af Jern, med Bly indristet i Klippen for evigt!
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום | 25 |
Men jeg ved, at min Løser lever, over Støvet vil en Forsvarer staa frem.
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה | 26 |
Naar min sønderslidte Hud er borte, skal jeg ud fra mit Kød skue Gud,
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי | 27 |
hvem jeg skal se paa min Side; ham skal mine Øjne se, ingen fremmed! Mine Nyrer forgaar i mit Indre!
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי | 28 |
Naar I siger: »Hor vi skal forfølge ham, Sagens Rod vil vi udfinde hos ham!«
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) | 29 |
saa tag jer i Vare for Sværdet; thi Vrede rammer de lovløse, at I skal kende, der kommer en Dom!
