איוב 17
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי | 1 |
Mon souffle se perd, Mes jours s’éteignent, Le sépulcre m’attend.
| אם-לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני | 2 |
Je suis environné de moqueurs, Et mon œil doit contempler leurs insultes.
| שימה-נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע | 3 |
Sois auprès de toi-même ma caution; Autrement, qui répondrait pour moi?
| כי-לבם צפנת משכל על-כן לא תרמם | 4 |
Car tu as fermé leur cœur à l’intelligence; Aussi ne les laisseras-tu pas triompher.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה | 5 |
On invite ses amis au partage du butin, Et l’on a des enfants dont les yeux se consument.
| והציגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה | 6 |
Il m’a rendu la fable des peuples, Et ma personne est un objet de mépris.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם | 7 |
Mon œil est obscurci par la douleur; Tous mes membres sont comme une ombre.
| ישמו ישרים על-זאת ונקי על-חנף יתערר | 8 |
Les hommes droits en sont stupéfaits, Et l’innocent se soulève contre l’impie.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר-ידים יסיף אמץ | 9 |
Le juste néanmoins demeure ferme dans sa voie, Celui qui a les mains pures se fortifie de plus en plus.
| ואולם--כלם תשבו ובאו נא ולא-אמצא בכם חכם | 10 |
Mais vous tous, revenez à vos mêmes discours, Et je ne trouverai pas un sage parmi vous.
| ימי עברו זמתי נתקו-- מורשי לבבי | 11 |
Quoi! Mes jours sont passés, mes projets sont anéantis, Les projets qui remplissaient mon cœur…
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני-חשך | 12 |
Et ils prétendent que la nuit c’est le jour, Que la lumière est proche quand les ténèbres sont là!
| אם-אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי (Sheol h7585) | 13 |
C’est le séjour des morts que j’attends pour demeure, C’est dans les ténèbres que je dresserai ma couche; (Sheol h7585)
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה | 14 |
Je crie à la fosse: Tu es mon père! Et aux vers: Vous êtes ma mère et ma sœur!
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה | 15 |
Mon espérance, où donc est-elle? Mon espérance, qui peut la voir?
