איוב 17
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי | 1 |
Mon souffle s'épuise, mes jours s'éteignent, il ne me reste plus que le tombeau.
| אם-לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני | 2 |
Je suis environné de moqueurs, mon œil veille au milieu de leurs outrages.
| שימה-נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע | 3 |
O Dieu, fais-toi auprès de toi-même ma caution: quel autre voudrait me frapper dans la main?
| כי-לבם צפנת משכל על-כן לא תרמם | 4 |
Car tu as fermé leur cœur à la sagesse; ne permets donc pas qu'ils s'élèvent.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה | 5 |
Tel invite ses amis au partage, quand défaillent les yeux de ses enfants.
| והציגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה | 6 |
Il a fait de moi la risée des peuples; je suis l'homme à qui l'on crache au visage.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם | 7 |
Mon œil est voilé par le chagrin, et tous mes membres ne sont plus qu'une ombre.
| ישמו ישרים על-זאת ונקי על-חנף יתערר | 8 |
Les hommes droits en sont stupéfaits, et l'innocent s'irrite contre l'impie.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר-ידים יסיף אמץ | 9 |
Le juste néanmoins demeure ferme dans sa voie, et qui a les mains pures redouble de courage.
| ואולם--כלם תשבו ובאו נא ולא-אמצא בכם חכם | 10 |
Mais vous tous, revenez, venez donc; ne trouverai-je pas un sage parmi vous?
| ימי עברו זמתי נתקו-- מורשי לבבי | 11 |
Mes jours sont écoulés, mes projets anéantis, ces projets que caressait mon cœur.
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני-חשך | 12 |
De la nuit ils font le jour; en face des ténèbres, ils disent que la lumière est proche!
| אם-אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי (Sheol h7585) | 13 |
J'ai beau attendre, le schéol est ma demeure; dans les ténèbres j'ai disposé ma couche. (Sheol h7585)
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה | 14 |
J'ai dit à la fosse: « Tu es mon père; » aux vers: « Vous êtes ma mère et ma sœur! »
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה | 15 |
Où est donc mon espérance? Mon espérance, qui peut la voir?
